נהגת: מהא (עם בתהּ מראם)

כללי: בקעת הירדן היא רצועה ברוחב כ – 15 ק”מ ובאורך 120 ק”מ המתפרשת מעין גדי בדרום ועד לקו הירוק מדרום לבית שאן (בנקודה זו נמצא על כביש הבקעה מסוף חדש – מחסום בזק).
באזור מתגוררים כ-50,000 פלסטינים, מהם כ-20,000 תושבי יריחו. למרות התמריצים שהציעה המדינה, ב-26 ההתנחלויות בבקעה חיים כיום בסך הכל כ-7000 תושבים יהודים.

כל ממשלות ישראל ראו בבקעת הירדן “גבול מזרחי” של המדינה ונכס בטחוני. תוכניתה של ישראל להקים גדר לאורך הבקעה נגנזה בשל ביקורת בינלאומית. לכן ישראל סגרה את הבקעה בפני פלסטינים שאינם תושבי האזור . אנו נתקלות בבעיות הנגזרות מבידול זה במחסומים רבים ברחבי הגדה, שם נאלצים לחזור על עקבותיהם תושבי גדה שיעדם בקעת הירדן. לדוגמה, תושבי טובאס מנועים מלבקר את בני משפחתם ולעבד את אדמותיהם שבבקעת הירדן. לתושבי הבקעה כמה בעיות מרכזיות:
• רוב תושבי האזור הם חקלאים שמשווקים את רוב תוצרתם לישראל, ורק חלק קטן משווק בגדה.
• מחסום בזק ממוקם על כביש הבקעה, בנקודה בה הוא חוצה את הקו הירוק, בואך עמק בית שאן. כאן הוקמו מתקנים משוכללים להעברת סחורות “גב אל גב”. המקום עומד שומם מאז שנגמרה בנייתו באוקטובר 2005. לידו, על כביש 90, הוקם מחסום דרכים שעוצר את המכוניות לבדיקה ומסנן את החקלאים הפלסטינים שנהגו להעביר מכאן את תוצרתם החקלאית לשווקים בישראל ובגדה. לא עוד. לחקלאי הבקעה היהודים אין שום הגבלה.
• ניסיונות להתפרנס מדוכני פירות וירקות לצד כביש 90 מסוכלים באופן עקבי על ידי המנהל האזרחי: אנשי המינהל האזרחי הורסים את הדוכנים ומחרימים את הסחורה, מגישים לסוחרים צו התראה להסרת “השגת גבול בתחום הדרך” תוך 48 שעות, וטופס תפיסת מיטלטלין.
נוהל כזה נראה על פניו כבלתי חוקי בעליל.

08:30-07:00
מחסום תיאסיר שתי מכוניות מחכות במחסום, אחת באה מכיוון טובאס והשנייה נוסעת לכיוון טובאס. במחסום ארבעה חיילים, שיושבים ואינם מעבירים את המכוניות.
ניגשנו לברר מדוע מעבר המכוניות מתעכב והתשובה שקבלנו מאחד החיילים היתה: ” לא מגיע לי לאכול בשקט?” הסברנו לו שניתן לחלק את הכוחות, חלק יאכלו וחלק יבדקו, אך ללא הצלחה.
טלפון למת”ק ולמג”ד גרם לתזוזה והמכוניות עברו.
מן המת”ק שמענו כי היתה הוראה לביקורת קפדנית – אבל במקום שעוברות מכוניות בודדות ניתן לבצע גם ביקורת קפדנית במהירות גדולה יחסית. על פי מה שראינו המכוניות לא נבדקו כלל וסיפור המת”ק על ההתראות היה מופרך.
שוחחנו עם הנהגים שאישרו לנו את מה שאנו מסיקות מן הטלפונים הרבים שמגיעים אלינו מהמחסום הזה, שההתנהלות כאן היא לרוב איטית במכוון והיחס לרוב עוין.
עזבנו בשעה 08:30 ועד אז הגיעו למחסום לא יותר מ-10 מכוניות. כולן עברו לאחר המתנה מיותרת. המחסום אמור להיפתח בשעה 05:00 אך השעון של החיילים “גמיש”.
סופר לנו שב-26 ליולי (לדוגמה) נפתח המחסום בשעה 06:30. היה תור מכוניות ארוך משני הצדדים, ואנשים חיכו שעות עד שעברו. לחיילים “זמן הילידים” לא נחשב.המחסום נסגר בשעה 21:00 ולאחר מכן איו יוצא ואין בא. סופר לנו שב-19.7 הגיעו למחסום משפחה פלסטינית עם ילדים קטנים בשעה 20:30. הם נאלצו לחכות, על פי מנהג המחסום… בשעה 21:00 החיילים הודיעו להם שזהו, המחסום נסגר, שיחזרו לטובאס. התפתח ויכוח – הפלסטינים הסבירו לחיילים כי אין להם בית בטובאס. אחרי פניות למוקד ההומניטרי הורשו האנשים לעבור במחסום בשעה 23:30 ולחזור לביתם.

ללמדנו כי להתעלל אפשר גם ללא שימוש בנשק.

11:15-10:40 מחסום חמרה.
המחסום כמעט ריק משני הכוונים. חמשה חיילים מאיישים את המקום והמעבר מתנהל בקצב סביר. מכונית של ארגון סיוע נוצרי בעלת לוחית זיהוי ישראלית, בדרכה לג’נין, עוברת במהירות. טנדר עמוס בסחורה מגיע מעין אל בידא שבצפון הבקעה בדרכו לטובאס, שאף היא נמצאת צפונית מכאן. לשאלתנו, מדוע לא נסע דרך מחסום תיאסיר, הוא עונה שבתיאסיר לא מאפשרים לו להעביר את הסחורה. במחסום חמרה הוא עבר ללא קושי וללא בדיקה של המטען.

לאחר זמן ניגשו שניים מן החיילים אלינו ל”שיחה” פוליטית – אין ספק שלא שכנענו אותם שהארץ כבושה. על הקו הירוק הם לא שמעו והם משוכנעים שהם מגנים על מדינת ישראל ועלינו.

עין אל בידא (כפר פלסטיני סמוך לצומת מחולה): ביקרנו בביתו של מ’, חקלאי, אשר סיפר לנו את הדברים הבאים. התוצרת החקלאית מועברת לישראל באופן הבא: במקום לנסוע בדרך הקצרה דרך כביש הבקעה (כביש 90 ומחסום בזק) עליהם לנסוע היום דרך מחסום תייאסיר, טובאס, לכיוון זבבידה, ג’נין עד למחסום ג’למה. שם מועברת הסחורה למשאיות של ערבים ישראליים בשיטת גב אל גב.

עקב ריבוי המחסומים חל עיכוב עצום בהעברת הסחורה וכבר אי אפשר למכור אותה ביום ההובלה. לפעמים התהליך דורש אפילו יומיים, הסחורה מאבדת איכות והתשלום עבור ההובלה מקטין באופן חמור ומשמעותי את ההכנסה.
תוצרת המיועדת לשיווק בגדה מובלת לשוק הסיטונאי בביתא (ליד צומת תפוח).
המסלול: יוצאים מצפון הבקעה בשעה 1 לפנות בוקר על מנת להגיע לביתא לפני סגירת השוק בשעה 08:00. מדרימים על כביש הבקעה עד עוג’ה (קרוב ליריחו), כ- 50 ק”מ. משם פונים מערבה וחזרה צפונה, לצומת רימונים, משם לצומת תפוח ולשוק בביתא. קטע מפותל זה הוא לפחות עוד 50 ק”מ נוספים.
בעונה החקלאית מופיע הצבא באישון לילה ומחפש את הפועלים החקלאיים מהגדה שאינם חוזרים לביתם בסיום יום העבודה ונשארים ללון באזור. בגלל בידול הבקעה משאר חלקי הגדה, פועלים מהגדה נחשבים בבקעה לשב”חים.
בית החולים הקרוב ביותר הוא ביריחו או בג’נין. כיתות בית ספר הראשונות נמצאות בכפרים אך לימודי המשך בבתי ספר בערים הפלסטיניות הגדולות.

11:45 גיתית צומת מעלה אפרים.
שש מכוניות. חיילי הנח”ל החרדי. לא התעכבנו במקום.
פגישה עם עמי שושני:
עמי הוא חבר קיבוץ אשדות יעקב, המנהל מחצבה על כביש אלון. פועליו הם פלסטינים מהאזור והוא מנסה לעזור להם ולאחרים להתנהל בתוך המערכת הבירוקרטית המתעללת של המינהל האזרחי והצבא. הוא נתקל בעוולות ובשרירותיות, והופך לאט לאט להיות מוסד “מחסוםווטשי” של איש אחד.
קיבלנו ממנו מידע חשוב בתחומים שונים. שמענו שוב על תשלומי מס מעסיקים עבור פועלי השטחים, העובדים ברישיון, בגובה 600 ₪ לחודש.
יש לציין שלא כמעסיקים אחרים, הוא משלם עבור פועליו את המס ולא מנכה אותו מהמשכורת שלהם. הסכום שהוא נקב היה קטן ב- 300 ₪ מן הסכום ששמענו מפועלים העובדים בהתנחלויות. גם הוא התלונן על סגירת מחסום בזק לפלסטינים וכמונו הוא מרגיש כי המניע הוא מדיני מכוון. הוא סיפר כי ערבים ישראלים המנסים לעבור בבזק עם קניות אישיות (2 עציצים או כיסא בודד) מעוכבים בטענה כי אינם “סוחרים”.
המיון נעשה ע”פ המבטא. מפיו נודע לנו על מחסום ביציאה מהכפר מג’דל בני פאדל (מחסום מגדלים). מחסום קשה המונע מעבר לכביש 505 ולבקעה. יש להגיע לשם.
בחורף שעבר קשרו ילד בן 12 אל עמוד במחסום גיתית – הייאמן? הצבא ההומאני יעשה כדבר הזה?

מה עובר בראשו של חייל המבצע עבירה כזו – ובראשם של חבריו הצופים בו? ואין מי שיקום להתריע על הפשע? זוועה!