מחסום ברטעה-ריחן

זהו יום הסגר הראשון לכבוד פורים והחניונים המרוחקים ריקים לגמרי. החניון שצמוד למחסום – דליל למדי.

החלטנו הפעם לבקר במקום שסיקרן אותנו לאחרונה. שלט שמוצב לצד הדרך, בקטע שבין מחסום ברטעה לאומריחא, מעיד על מקום שעליו ידוע לנו מפי רועי-הצאן התורכמנים ששוכנים מול התנחלות חרמש: “חוות אל-נוה”. עלינו רגלית בדרך כורכר חדשה כדי לבדוק אם הדרך נגישה למכוניתנו. בדרך גילינו שדה מכוסה בצפיפות בעלי חצבים ונזילה של מי שתיה לעבר הואדי מתוך מיתקן חדש. החלטנו לנסוע. הדרך מתפתלת במעלה צלע הר ונוחה מאד לנסיעה. בדרך פגשנו בחור צעיר חובש כיפה וחמוש באקדח שירד אל הכביש. עצרנו כדי לשאול אם אפשר להגיע ברכב לחווה והוא שאל אם תיאמנו עם בתאל, אשתו. (החווה מופיעה בפייסבוק עם שמותיהם של בעליה: https://www.facebook.com/watch/?v=403764737096436). לא, זהו טיול ספונטאני. הוא כנראה הודיע לה על בואנו וגם הספיק לגעור בשני פלסטינים שחצו את הדרך: “אסור לקטוף פה עכוב”. מאוחר יותר סיפרו לנו שנדב הלך לקנות מכונית. הגענו למין מאחז בראש גבעה נישאה עם נוף משגע של 360 מעלות ובה משאית למגורים, מאהל לאורחים ולמתנדבים, דיר לכבשים, דיר מיוחד לטלאים, עוקב מים שאינו נחוץ יותר וגנרטור. פגשנו את בתאל, אם לתינוקת בת שלושה חודשים שנולדה בתל אביב (היא יודעת על הנזילה וגם דיווחה עליה), מתנדבת, תלמידה בכיתה י”א שעבדה בדיר ושתי חיילות וחייל שרבצו באהל חשוך. הם שומרים 24/7 במשמרות מטעם יחידה צבאית שזו משימתה (לצערנו, שכחנו את שמה). בתאל ונדב מגדלים כבשים לבשר. הדרך, כ-2-3 ק”מ, נכבשה בחנוכה ע”י המועצה האזורית שומרון והם יושבים לדבריהם על אדמת מדינה. המתנדבת, אותה לקחנו אח”כ טרמפ, סיפרה שהחווה נקראת על שם אחיה של בתאל שנפטר ושהיא אוהבת מאד להגיע לכאן וגם הוריה מעודדים אותה לכך. למיטב זכרוננו היא מנתניה. היא ירדה בתחנת האוטובוס במחסום ברטעה, שם המתין גם נדב. בדרך היא דיווחה לבתאל על שתי מכוניות חשודות בשטח המרעה שלהם.

המשכנו ב”טיולנו”. ביקרנו בהרחבה החדשה במבואות התנחלות ריחן. טרקטור מזיז סלעים גדולים מעבר למדרכת אקרשטיין חדשה ובשדה – שפע של סחלבים פרפרניים.

במחסום טורה החיילים מפטפטים ליד עמדת השמירה המוגבהת ומתעלמים ממכונית שמחכה לפני המחסום. זאת תופעה שחוזרת על עצמה בזמן האחרון ובדרך כלל התערבות שלנו מזיזה אותם איכשהו תוך השמעת רטינות משונות. חיילת ניגשת אל השרוול בה עוברת משפחה עם ילדים קטנים. היא מתכופפת בחביבות אל ילד קטן וכנראה מתעניינת לדעת על מה שוחחו איתנו כי אנחנו שומעות קול של גבר אומר שהן (כלומר אנחנו) רק שאלו אם הם הולכים לבקר בני משפחה.

בעשרים לחמש התיישבנו במזנון הצנוע באום-ריחן לסכם את חוויותינו.