המשמרת היום עמדה בסימן אירוח מישל ס’, דוקטורנטית צעירה (חידוש כה מרענן) באוניברסיטת MIT, החוקרת את ההיסטוריה וההיבטים החברתיים של שימוש בטכנולוגיות ביומטריות בישראל. בסיור עם דניאלה היא התעניינה באפשרות לבדוק את הנושא במחסומים וקיוותה גם לפגוש אנשים שחווים שם את הטכנולוגיה הזו. כך הגיעה אלינו.

מחסום ברטעה 0600 לשמחתה של מישל יכולנו לראות שתי עמדות לבדיקה ביומטרית (לטביעות אצבע ולקשתית העין), העומדים שוממים (בבוקר) מחוץ למחסום ברטעה. היא גם התעניינה לדעת מיהו המאבטח הפלסטיני במדים שחורים, שמסתובב בחנייה הפלסטינית. הסברנו שהוא שריד לימים לא רחוקים, כשמהומות עצבניות היו פורצות לעיתים בתור למעבר לעבודה בישראל. המאבטחים, ששלטונות המחסום יחד עם מועצת ברטעה, שכרו כדי שישמרו על השקט בתור וגם יגבו כסף על החנייה בחניון (הכסף עובר לכיסם של הכיבוש, המועצה, ובעל הקרקע הפלסטיני של המחסום), היו מצוידים בתחילת הדרך באלות (נבוטים) ורימוני עשן. היום הם כבר לא חמושים בשום אמל”ח,  פרט לפנקס קבלות עבור החניה. פתרון נוסף לחיסול מהומות הבוקר היה בביטול גורף של היציאה לעבודה בישראל מכאן. בינתיים בעל הקיוסק ביציאה מהטרמינל מטפטף שמועות על חידוש המעבר לעבודה בישראל בבוקר. אם וכאשר, המאבטחים הפלסטינים יחזרו להיות עסוקים..

בצאתנו מהמחסום שוחחנו עם ממתינים להסעה לעבודה, וביניהם צעיר דובר אנגלית, ששפך עלינו את התסכול המייאש על דרכו הבלתי אפשרית של הפלסטיני הפשוט להתפרנס ולחיות בכבוד, במבוך הבירוקרטי והפוליטי שמסתבך מיום ליום. עד כמה שהבנתי, בעיניו הפתרון לסבל הוא מדינה אחת לשני עמים, אך הוא יודע שזה לא ייתכן לעולם. נוכחות מישל הזכירה לנו את הסקרנות שהמתנדבות הצעירות שלנו היו מעוררות במחסום ואגב כך את המוטיבציה של הפלסטינים לדבר ולספר על כל מה שנשאלו. חשוב לגייס שוב דם צעיר…

בגלל אילוצי פגישה עם מ’ (תושב הגדה), בעניין חילופי ניירת הדרושה לפדיון חפציו שנשארו בכלא קישון ,שעדיין לא הוחזרו לו מאז ששוחרר ממעצר קצר שם (לפני כחודשיים), לא נותר לנו זמן לצפות במחסום החקלאי עאנין. אז מיהרנו למחסום טייבה רומנה והגענו לשם ב 0700. המשטרה הצבאית שפותחת וסוגרת את מחסום עאנין, עוברת משם ישר למחסום טייבה רומנה. הקדמנו אותם אחרי חצייה זריזה של אום אל פחם. היום יצאו מעט מאוד אנשים, אחדים מהם פגשנו באום אל פחם בדרכנו חזרה הביתה.