06:00 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפר

אנשים מעטים מחכים להסעות לעבודה, במגרש החנייה שבצד מרחב התפר ובצומת הכביש לברטעה ולחריש. זרם דליל למדי של אנשים עולה מהמחסום למרחב התפר. אלה שהזדמן לי לשאול היכן הם עובדים, עונים שבחריש. העיר הולכת ונבנית ומספקת הרבה מקומות עבודה לשכנינו שמעבר לגדר, בוני הארץ.

שלושה אשנבים פתוחים בטרמינל, ולמעשה רק שניים פועלים. אין תורים. נראה שזה מספיק למספר העוברים כאן בשעה זו. רבים אחרים, שעובדים בישראל וגרים באזור, נאלצים לעבור במחסומי ג’למה (גלבוע) או אירתח (טייבה, שער אפרים) המרוחקים והעמוסים.הם מורשים רק לחזור לגדה דרך מחסום ברטעה.

הקיוסק של המתנחל במסלול היורד ועולה לטרמינל – פתוחח, אין קונים בשעה זו.

06:30 מחסום עאנין

החיילים מגיעים בזמן ומתארגנים לפתיחת המחסום. כ-40 איש נעמדים בתור מסודר בין השער האמצעי לשער הקרוב אלינו, אישוריהם נבדקים והם עוברים. אחריהם מגיעים טרקטור וחמור ועליו תיקי אוכף (שקיים) עבור הזיתים שימסקו. אדם אחד אומר שיש 210 אישורים (האם אכן זה המספר?) אך לא כולם באים.

אנשים ממשיכים להגיע. החיילים עוברים לבדוק בשער האמצעי. חייל עונה לשאלתי שהמחסום פתוח עד 07:30. אינו יודע מה שעות הפתיחה במחסום טייבה-רומנה, אומר שהם לא מגיעים לשם. אני מטלפנת למת”ק. לא עונים, כדרכם זה שבועות אחדים. חמור נוסף, עַיר וטרקטור מגיעים. אנחנו עוזבים לפני שעת הנעילה.

07:10 מחסום טורה-שקד

אנשים מעטים עוברים למרחב התפר. אדם אחד מתלונן – זה מחסום בלגן, פותחים מאוחר וגם מכניסים ילדי בית ספר לחדר (הבידןק) הקטן. האיש אומר שפתחו בשעה שבע במקום בשש וחצי וכך בכל יום. כעבור דקות ספורות הגיע תלמיד כבן 14 ואכן נכנס לחדר הבידוק. אחריו הגיעו שתי קבוצות של תלמידות בשמלות הפסים שלהן, ראשיהן מכוסים בחיג’ב, וגם הן נכנסו לחדר הבידוק. נראה שמאז שהילדים הצעירים לומדים בבית הספר בדהר אל מלח, נדרשים התלמידים הבוגרים לעבור בידוק.

07:30 בעודי עומדת ליד השער, עבר אלי מתחום המחסום אדם בבגדים אזרחיים. הסתכל על התג של מחסום ווטש ואמר שכאן אין לנו הרבה עבודה ושהוא מעריך אותנו מאוד, אבל כשהיה חייל סדיר שנא אותנו. שאלתי למה התלמידים עוברים בידוק והוא עונה שאינו יודע, הוא עובד במינהל האזרחי, קמ”ט ארכיאולוגיה. עכשיו מחכה לפועלי רשות העתיקות, שעובדים בחפירות בטל מנשה. מתפתחת בינינו שיחה הזויה. האיש הוא מתנחל מאיתמר והפועלים הם פלסטינים מאזור מגוריו. הוא מתגאה ביחסים המצוינים ביניהם ובחברות שלו עם שכניו הפלסטינים. לא שוכח לומר ש ”ארץ ישראל לעם ישראל” ושהכי טוב לערבים תחת שלטוננו. אני מנסה לסדוק את דעותיו. אין סיכוי. הפועלים עוברים ועולים לשני רכבי הסעות. האיש נכנס למכוניתו, לא לפני שאיחל לי אריכות ימים ובריאות טובה. הזוי.