הגענו למחסום לקראת השעה 05:00 חנינו לצד הדרך ופגשנו שם קבוצה של פועלים שהגיעו מאחד השבילים ובזמן ההמתנה התחממו ליד מדורה קטנה והכינו לעצמם קפה ואף הציעו לנו. הם סיפרו לנו שבזמן שהמפקד נמצא, החיילים מתנהגים באדיבות, אך מייד כשהוא עוזב החיילים צועקים ומשפילים.

אחדים התלוננו שלמרות שיש ברשותם אישור שהייה בישראל ל-24 שעות, לא ניתן להם לעבור לפני השעה 05:00 . אחד הפועלים סיפר שהם עוזבים את ביתם לפנות בוקר בשעה 03:00 וחוזרים בלילה בשעה 21:00.
הגיעו כמה מוניות לקחת את הפועלים לעבודה בפתח-תקווה ובנתניה. מחיר נסיעה כזו(הלוך ושוב) הוא 60 שקלים, ושכר עבודה ליום הוא 147 שקלים. ביקשנו ממנו לחזור על המחירים משום שנראה לנו שזה בלתי אפשרי. מאוחר יותר פגשנו שרברב מקצועי שמרוויח לדבריו 220 שקלים ליום עבודה באזור מודיעין, הוא הרגיש בר מזל לעומת הפועלים שנוסעים עד נתניה ופתח תקווה. האנשים מגיעים בערך מעשרה כפרים בסביבה, חלקם מגיעים ברגל, אחרים חולקים ביניהם מונית. מחיר נסיעה במונית משותפת 3 שקלים, ואילו מונית מיוחדת עולה 30 שקלים.

ליד המחסום המתינו כ-100 איש. למזלם לא ירד גשם, כי הסככה לא מספיקה לכמות כזו של אנשים וכשיורד גשם הם מצטופפים ואז החיילים צועקים עליהם משום כך.

שני חיילים עמדו על בטונדה מוגבהת ובדקו אישורים, אחרי שהאנשים עברו בדיקה גופנית כלשהי שלא יכולנו לראותה מהמקום בו עמדנו. חייל שלישי בדק את השקיות שלהם שבהן הם מחזיקים אוכל.

לכל העוברים היו אישורי מעבר ושהייה בישראל תקפים לשלושה חודשים, חלקם החזיקו אישורים ל-12 שעות ואחרים ל-24 שעות. הארכת האישורים נעשית במת"ק בית-אל.

העוברים שחצו את המחסום חייכו אלינו בשמחה רבה ונופפו לנו לשלום. הם מעולם לא הורשו לעבור מהר כל-כך כמו היום והיו בטוחים שהסיבה היא נוכחותנו וביקשו מאיתנו להגיע בקביעות. הם הסבירו את הקשיים הכלכליים שיש להם בבית, הבעיות בקבלת אישורי בנייה וגישה אל אדמותיהם. לבעיות נוספות נתניה נתנה להם את מספרי הטלפון של רופאים לזכויות אדם.

בינתיים התמלאו המוניות ונסעו. בנוסף הגיעו למקום כמה מעבידים כדי לאסוף את הפועלים שלהם (בעיקר בעלי המזל שמצאו עבודה במודיעין). אחד האנשים הצביע על מוכר הבייגלה שעמד במקום ולא מכר מסחורתו דבר – שכן לאף אחד אין כסף לבזבז.

 

בשעה 06:20 אחרון הפועלים עבר – פעולת הבדיקות הסתיימה.