נתניה הצטרפה הפעם למשמרת כי נתבקשה ע“י ענת טואג לכתוב, בסגנונה המיוחד ומנקודת מבטה, על המתרחש במסאפר יטא.

נסענו לא–תוואני לפגוש את נאסר עדרה הפעיל באזור, כדי לשמוע מה עובר עליהם בימים האחרונים.

מכיוון שפגשנו גם את פואד בכניסה לכפר, ביקשנו גם ממנו להצטרף, כי הוא עומד בראש ארגון של הנאבקים על זכותם על האדמה הזאת. הוא כבר סיפר לנו בעבר וכבר דיווחנו על החיים באזור.

שניהם סיפרו על החרמת רכבים של אנשים שבאו לבקר את בני משפחתם בחג, למרות שהרכבים חוקיים ובידם אישורים. הצבא טען שהם נסעו בשטח צבאי סגור. ובאמת, בחודשיים האחרונים הצבא הפך את האזור למטווח, ומרשים רק למי שגר שם ורשום ככזה להסתובב שם.

פואד מספר על גדר גדולה שנבנית על יד ג‘ימבה. לדעתו מתכוונים באמצעותה לתחום את כל השטח ולפנותו מאנשים. לפי הסברו, כשהשטח יהיה ריק מאנשים, אז על פי ההסכם עם טראמפ, ניתן יהיה לספחו לישראל. הוא וחבריו פעילים מאד ומנהלים מו“מ עם אנשי המנהל בנושא ההיתרים לחיות כאן. הם גם מוחים על כך שהמתנחלים חסיני אש והם לא צריכים לעזוב את שטחי האש המוכרזים הללו. ההידברות מתרחשת למראית עין בלבד כי אין שום מפגש אמיתי בדעות והתוכניות של שני הצדדים.

נסענו לח’לת אל דבע.

רצינו להשקיף משם על כל האזור הזה של מסאפאר יטא. רצינו גם לראות את החורים בתקרת בית שחורר על ידי קליע ממקלע של טנק, ולדרוש בשלומם של אנשי הבית. ראינו את החורים בתקרת הפחון שגרים בו סעוד דבאבסה ומשפחתו. הם הראו לנו את הבסיס ממנו לדעתם נורה הקליע. סעוד מספר שבאו מהצבא לבדוק את החורים בתקרה, והודו שזה נראה מקליע, אבל לא ניתן להוכיח שזה נגרם מהם.

ליד הבית הקימו אוהל גדול שנתרם להם על ידי שרותי הכבאות של הרשות. האוהל גדול, מרווח ומצוייד, ויכול לשמש למטרות רבות, כולל להתכנסויות ולמגורים.

הגיע השכן ג‘אבר דבאבסה, שגם הוא פעיל בארגון שהם הקימו להגנה על הישובים והאדמה, בדומה לארגון של נאסר מא–תוואני. ג‘אבר מספר שבשש השנים האחרונות הורע מצבם מאד, והם סובלים מהצבא והמתנחלים. שרפו להם שדות, גנבו מים, עקרו ושרפו את עצי הזית שהם נטעו. עד לפני 6 שנים המצב היה נסבל, איכשהו, אבל לאחרונה הכל הוחמר. אין להם מים, תנאי המגורים קשים יותר, הורסים מבני מגורים. בתנאים הקשים האלה משפחות נזרקות לשמש, לרוח ולקור.