לבקשת מהאנד מהאגודה לזכויות האזרח ביקרתי אתו ועם שתי פעילות של האגודה במחסומי הפועלים אייל, מצפון לקלקיליה וארתאח מדרום לטולכרם, בשעות שבמחסומים כמעט ואין אנשים. הצטרפו שתי חברות חדשות, כדי להכיר לראשונה מחסומים אלה.

קבענו ב-11:00 באייל. הם שמעו הסברים שלי על ההיסטוריה של המחסום ועל תהליכי המעבר וגם שוחחו עם מעט הפועלים שהיו בשטח ועם נהג שחיכה ללקוחות: אולי סוחרים שיגיעו בשעה כזאת או אלה שירצו להגיע לבתי החולים בישראל. התלונה העיקרית, חוץ מהלחץ בבוקר, כאשר לא כל תחנות הבדיקה נפתחות, הייתה שהמחסום נסגר ב-18:45 ומי שעובד מאוחר או רחוק לא מספיק לעבור בזמן ועליו לעבור במחסום אליהו, הנמצא רחוק.

ליד היציאה מהמתקן פגש אותנו המנהל מטעם החברה האזרחית, ענה באריכות על שאלות שבחר, התעלם מאחרות, או ענה שזה עניין של ביטחון. הדגיש כמה הם קשובים לפלסטינים העוברים במחסום. בעניין השירותים הסביר שהם בשלבי שיפוץ החלק האמצעי של הבניינים ואז יהיו תאים נפרדים ואפשרויות נעילה גם לנשים. הגיע גם הקצין הממונה על המחסום ולקח פיקוד.

המשכנו לארתאח, הגענו בזמן וכבר הגיעו הסעות של נשים וגברים העובדים בחקלאות שגמרו את יום עבודתם. התעכבנו זמן מה בסככה הגדולה, לשיחות (בעיקר בערבית) על מצב הפועלים הפלסטינים ועל המתווכים הגובים סכום חודשי כל כך גבוה.

בדרך למבנה  המחסום אפשר לראות דרך הגדר את מגרשי החניה של הפלסטינים  ואת המבנה המקורה, בצד הפלסטיני בו יש, כפי שתעדנו בזמן בנייתו מספר מעברים תחומים במעקים מצינורות מתכת שעל המעבר לאורכם מקשים צינורות הבולטים מן המעקים. בשעות הבוקר המוקדמות רואים את התור הארוך של הפלסטינים, שאינם משתמשים במבנה המקורה.

שם נפרדנו מאנשי האגודה  וחזרנו דרך מחסום צופים עם הסברים על השטח, ומחסום אליהו.