תיכננו לקחת כמה פוליטיקאים לסיור, אלא שהם ביטלו. במקום זאת יצאנו לפסאיל . ביקרנו את משפחתה של ת’ שביתה, כמו יתר הבתים בפסאיל אל ויסטה, נכלא בתוך גדרות. גם את כל היישוב פסאיל (בן כמה אלפי תושבים) גידרו מתנחלי תומר ובראשם הרבש”ץ של ההתנחלות עומרי. כלאו כפר שלם.

בנוסף הגיע אותו רבש”ץ בצווי נציג מהמנהל האזרחי אל משפחתה של ת’ ואיימו על בעלה שלא יוכל להמשיך לעבוד אלא אם כן יעזוב את ביתו. יש לציין שמייד אחרי גידור הבתים, כל המשפחות עזבו את האזור ורק משפחתה של ת’, עם חמשת ילדיה, נשארה. פשוט, אין להם לאן ללכת.

הם סיפרו לנו שמאז נאסר על האב לעבוד הם רעבים ללחם. ת’ סיפרה שהבוקר ביקרה אצל שכנה ומתנחל נכנס לחצר השכנה.”מרחבא,” היא אמרה לו, בנימוס והוא ענה לה בצרחות ‘אל תדברי אלי !’ וירק על הארץ ליד רגלה בגועל.

לאחר מכן ביקרנו את ג’ איש המים, שסיפר שהניחו צינור חדש שיוביל מים מהמעיין לכפר ואותו לא יוכלו המתנחלים לפוצץ כפי שעשו עד כה. יש לי ספק גדול אם משהו יעצור את הפושעים .

נסענו לדומא. ראינו חסימה של סלעים על הכביש בין הכפר לכרמי הזיתים מצפון. האנשים בדומא סיפרו לי שלפני כשבועיים ראש המועצה קיבל אישור להסיר את החסימה למשך יום אחד כדי שתושבים יוכלו להגיע למסוק את מעט הזיתים שלהם שגדלו השנה. הכפר שכר בולדוזר שהחל להסיר את החסימה ואז הגיעו במרוצה מתנחלים (שהמאחז שלהם לא ממש קרוב לכרמים אלה) והיכו את הנהג בראשו עד שנזקק לאשפוז. המינהל האזרחי, בלחץ המתנחלים, ביטל את האישור שנתן ואילץ את הכפר להחזיר את החסימה למקומה.

שני המאחזים החדשים בדומא יושבים בלב כרמי הזיתים ובעליהם לא יכולים להגיע אליהם. הדרך החסומה מובילה לכרמים המרוחקים מהמאחזים וגם אליהם לא יכולים בעליהם להגיע.

הגענו לאחת הקהילות בפאתי דומא, למשמרת מגינה. שרון ועידא היו במתחם של ר’ ואנחנו התמקמנו במתחם הגדול יותר – 10 משפחות עם המון ילדים. בשני המתחמים היה שקט ולא ראינו מתנחלים. כדי להיכנס למתחם של א”ב יש להגיע לשער הנעול ועטור תלתלי תיל, לצפור ואז מגיע אחד מהפלסטינים עם מפתח ופותח את השער. הם סיפרו שאתמול הגיעו מתנחלים למתחם וזרקו אבנים על גגות הבתים. הילדים מבוהלים מאוד וכל זר מעורר בהם חלחלה. למזלנו , ולשמחת הילדים, רעיה התעקשה לדחוף למכונית שלי כמה שקיות עם צעצועים. אי אפשר לתאר את השמחה שעוררו כמה קוביות, פסנתר פלסטיק שלא מנגן, בובות פרווה! ילדה בת 6 , בכיתה א’, הסתובבה עם מחברת. ביקשנו לראות ומתברר שהודא היא תלמידה מצטיינת, קוראת וכותבת להלל. גאוות הכפר. היא ציירה לנו ציור.

ב-16.30 עזבנו.