קרן עלתה ארצה לפני כמה שנים. מדהים איך היא הצליחה ליצור חיים חדשים לעצמה וגם לעזור לאחרים. היא פגשה ילד פלסטיני בן 14 ששטף חלונות של מכוניות. אביו לא עבד בעקבות בעיות גב. היא התחילה להביא לו משהו לאכול ולימדה אותו עברית. היא גם התחילה לקנות תרופות למשפחתו. היום הוא מדבר עברית מצוין. הבחור יוזם ומדבר עם קבלנים שזקוקים לפועלים ומחבר פועלים שהוא מוצא עם הקבלן. למרות כל הקשיים יש למשפחה ילדים שלומדים. היא הביאה להם בגדים והם הגיעו למת”ק לקחת אותם. כשעמדנו לעזוב הם ביקשו שנישאר עד שהמונית תגיע לקחת אותם, כי היו מתוחים מעצם היותם שם. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעות זאת. לרוב אנשים מגיעים בחברת מישהו כי אי אפשר לדעת מה יקרה שם.

איש אחד חיכה לידיד ששוחרר באחרונה בעסקת שחרור אסירים תמורת בני ערובה, לפני יותר מ-20 שנה.  הוא התבקש להגיע לחקירה. האיש עדיין מחכה שם מ-9 בבוקר, וכעת כבר עברה השעה 12 בצהריים.

היו גם שניים, אחד מהם סתת והשני שאמר שהוא עיתונאי ולא שמע עלינו. אבל הוא יקרא ו… ידווח? הייתה שם גם מכונית עם שלט “עיתונות”.

ראינו שלט מעניין… “כאן תוקם משרפת זבל מהגדולות בעולם על קרקע בבעלות פלסטינית ללא פיקוח!

ביוזמת המינהל האזרחי”.

בשנים האחרונות קבוצות פרטיות הפועלות עם המנהל האזרחי מקדמות קמפיין להקים תנורי ענק בגבעות נווה דניאל מצפון להתנחלות שצופה על ביתר עילית ושדה בועז. זה תנור ראשון מסוגו בישראל ואם הכול יקרה כמתוכנן זה יהיה אחד הגדולים בעולם וישרת את הפלסטינים.  השלט מבטא התנגדות למיזם בלב גוש עציון וטוען גם שזה נעשה ללא פיקוח.

ראינו מכונית נכנסת לשטח מוחרם. מאחוריה היה קרוואן עמוס בסחורה שנפרקה על ידי 4 גברים והונחה בצד. ברגע שאיש אחד ראה אותנו. הוא בא, וצעק שאנחנו לא יכולות להיות שם. הוא אמר שהשטח “שלו”. מה זה אומר? שאיש פרטי עושה “מכה” ממכוניות שהצבא מחרים. וגם אומר שזה שטח ישראל. שלומית צעקה שזה לא כך. אמרנו לו שנזמין משטרה והאם יש בידיו צו שטח צבאי סגור. עוד איש הגיע ובנימה מפויסת ונעימה ביקש שלא נצלם את העובדים כי הם ממזרח ירושלים ולא רוצים שיזהו אותם. את זה קיבלנו.