אם חשבתם שצה”ל היסטרי ושהחיילים צריכים להגן על חיילי/פקידי הצבא במשרדים, היום ראינו שיש להם עוד דרך ארוכה. לצבא היה שבוע שלם להמציא דרכים חדשות… ראו בצילומים את התיל הדוקרני שנוסף לגדר החדשה. הצבא בטח יוסיף תיל דוקרני גם בתוך המת”ק שעליו יהיה על הפלסטינים לטפס.

היום היו פתוחים שני אשנבים. בפעם הבאה בטח רק אשנב אחד יהיה פתוח והחייל השני ישמור בשער החדש. שלומית שואלת אם אנחנו חיים בבית משוגעים… אולי זה עדיף. מעל ל-20 שנה כל זה לא היה הכרחי. ואנחנו בטוחות שהצבא גם חוסך לנו כסף.

הקרוסלה חשוכה כפי שאתם רואים בצילום, והפלסטינים צריכים למהר ולתמרן כדי להגיע אליה. לא פלא שאחד היוצאים אמר במרירות שלא מכבדים פה בני אדם.

איש אחד אמר לנו שלמעלה מ-50 בני אדם שוהים במשרדים. וכל כך צפוף עד כדי כך שאי אפשר לעמוד שם. מכיוון שמעולם לא היינו בפנים, אין לנו מה לומר. הוא טען שהחיילים שואלים שאלות רטוריות שהתשובות ידועות להם. למשל, כמה אנשים מונה המשפחה, וכד’. הם מקלידים לאט מאוד ומה שאמור לקחת עשר דקות לוקח גם עשרים עד שכרטיס מגנטי אחד מוכן.

לקחנו במכוניתנו מישהו שאנו מכירות מריקרדו, שם הוא מנסה למכור את סחורתו. עד כמה הוא מצליח, לא ידוע. אבל בקור הזה הוא עדיין מנסה. כשהתקרבנו למכולת הקרובה לעיגול התנועה, ראינו תור ארוך של מכוניות ממתינות. ביקשנו את הנוסע שלנו לצאת מהרכב וללכת ברגל את שארית הדרך כדי שהחיילים לא ישאלו שאלות.
ראינו מכוניות רבות מסתובבות לאחור וחוזרות לכביש הראשי. אין לנו מושג מה הסיבה אבל היו שם שלושה חיילים שבדקו אותן. רצינו לצלם אבל אנו לא משחקות עם חיילים שאצבעם קלה על ההדק.

שניים מהם אחזו רובים מכוונים ממש עלינו. שאלנו מה קורה, אבל אמרו לנו להמשיך לנסוע. כשהגענו לכיכר ראינו בלגן מוחלט בכל הכיוונים. היו מכוניות לפנינו ומאחורינו, בכביש מירושלים. בכביש שמוביל למחסום בית ג’אלה, בכביש היורד ממלון אוורסט, מהמסעדה – הכול היה פקוק.  לקח לנו יותר מחצי שעה להיחלץ משם.

במכולת אמרו שאינם יודעים על שום דבר שקרה. אנחנו תוהות אם שוב היו שם פשוט חיילים משועממים, שמצאו עוד דרך למרר את חיי הפלסטינים.