סוסיא - אנחנו לא נעזוב. נמות על האדמה הזו.
מטרות הנסיעה: העברת תרומה מסילביה לתושב יטא
ביקור אצל הזוג נג’אח ואבו סדאם שגרים בפאתי סוסיא, ו”זכו” לביקור אלים מאד של שכנם שם טוב ובריוניו.
הדרך: יצאנו בסביבות תשע. הדרך עד למעבר מיתר הייתה פקוקה ביותר. ערב חג והבדואים של הנגב ערכו את קניותיהם בגדה,בדהרייה ובחברון. הם הטילו חרם על סוחרי באר-שבע! תגובת נגד למופעי הגזענות בבאר שבע ואי עמידה סולידרית עימם לנוכח הריסות הבתים והכפרים, ללא מתן מענה כלשהו לאוכלוסיה שנותרת, פשוטו כמשמעו, ללא קורת גג, כפי שקרה בא-סר למשל.
במעבר מיתר הריק מאז 7 באוקטובר פגשנו נהג שהסכים להעביר את התרומה. בהמשך הדרך ראינו קרווילה על גבי משאית שייעדה וודאי אחת ההיאחזויות הפראיות שצצות בכל מקום.
תחזוקת תלוליות העפר בצידי הדרך נמשכת כרגיל.
חלפנו בעצב על פני מה שהיה המשק המפואר של אבו סאפי, ולא נותר ממנו דבר. ובזנותא עולים הבולדוזרים ומה שהיה הכפר הגדול בסביבה, עולים עליו המתנחלים ומשתלטים עליו. כמה הייתי אופטימית בביקורי הקודם כשחזרו התושבים בעקבות החלטת בג”צ. אז סיפקה הרשות הפלסטינית מספוא לחקלאים. “אנחנו לא נעזוב” קראו.
אצל הזוג נג’אח ואבו סדאם בסוסיא
שמענו כבר מה שעוללו להם בלילה שבין שלישי ורביעי שעבר, כשהגיעו ארבעה ביריונים עם מוטות ברזל ושברו את החלונות והיכו את האישה שנזקקה לטיפול בבית חולים, וחוררו את מיכל המים. הם מספרים שבינם ובין שכנם, הפולש שם טוב, שררו יחסי שכנות טובים. “נתנו לו מחלב הצאן שלנו”. אך מאז 7 באוקטובר כל זה נגמר.”לכו ליטא” הוא צועק.(גם אבו סאפי ז”ל סמך על יחסי השכנות עם ישראל קפלן עד שנפגע מזריקת פגרים בפתח מערתו וכל היתר). נג’אח מראה את סימני המכות על זרועה. את ילדיה שלחה ליטא לאחר ששיחררו אחד מהם בערבות. את הצאן גם כן, כי הם לא יכולים להוציא אותם למרעה בשטח אדמתם. ועדיין אנחנו עומדים משתאים לנוכח טיפוח הגינה ובוסתן הזיתים, ועצי הנוי והפרחים. וכל זה כמובן כמעט ללא השקייה וטפטפות. את המים קונים ולבאר הם לא יכולים לגשת כי עליו השתלטו אדוני הארץ. ואתם? אני שואלת. אנחנו לא נעזוב. נמות על האדמה הזו.
השארנו חבילות בגדים שסמדר אוספת ומוצרי יסוד שכל כך נחוצים, מהתרומות.
כשכבר היינו בדרך חזרה, התקשרה נג’אח ואמרה ששני מתנחבלים שבו ומסתובבים בחצרם. ראינו זוג מתנדבים צעירים כנוכחות מגינה מסתובבת בכפר.
במעבר מיתר, בדרך חזרה, הרכב שלנו עבר בדיקה מדוקדקת אבל אני לא נדרשתי לעבור בדיקה. יתרונות הגיל.
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-