לפני שנה וחצי באוגוסט – במסגרת הסיורים שערכנו דליה ואני ליצירת קשר עם כפרים פלסטינים בגדה הגענו לכפר א – דיכ. נכנסנו לחדרו של ראש הכפר ג'מאל ודיברנו איתו על קשיים שיש לתושבי הכפר. ואתן יודעות שיש אינסוף קשיים, אבל בלטה תלונה אחת בקשר לכך שאין די מים לכפר שלהם ולכפר השכן ברוקין.
אלו היו הימים הנורא נורא חמים באוגוסט, וראינו אנשים עם מיכלים צועדים זועמים אל ה"בלדיה" בדרישה שיספקו מים.
מאותו היום דליה ואני לא הרפינו וטלפנו מדי יום מספר פעמים הן למשרדי מקורות הן למנהל ראשות המים בגדה מר ברוך נגר – וכל הזמן הודיעו לנו שאנחנו טועות וכל קצבת המים שמיועדת לכפרים אלו מגיעה אליהם.
רק אחרי שמהנדסת המים – הגברת כנרת כהן, חזרה מחופשה התברר שאכן המחשב הראה שהמים זורמים לכפר אבל סתימה ונתק של הצנרת מהמחשב עצרו את זרם המים לשני כפרים אלו.

אז לפני שנה וחצי הצלחנו לפתור בעיה אקוטית, והרווחנו את ההיכרות עם כנרת ממקורות. בשלב השני יצרנו קשר עם אנשי מקורות. רצינו להבין מדוע קצבת המים של הכפרים האלו  כל כך נמוכה – רק 14 קוב/שעה.
לא אלאה את הקןרא בכל התהליך הארוך שהיה לנו, שכלל מאות טלפונים לרמלה, לאריאל,
לרמאללה, לתל אביב, והכל כדי לגרום לראשות המים המשותפת ישראל -פלסטין (JWC) להיפגש ולהחליט על הגדלת הקצבת המים.

ובכן בשעה טובה ומוצלחת אתמול 10.01.12 ממש בדרכנו (דליה ואני) לכפר א דיכ בעניין אחר קיבלנו טלפון מהגברת כהן היקרה שברגע זה ממש מוזרמים לכפר א – דיכ ולברוקין מים בכמות מוגדלת של 20 קוב/שעה. אומנם הכפרים ביקשו להכפיל את הכמות, אבל בינתיים יסתפקו בהוספה של 6 קוב/שעה, עם הבטחה שייתכן שבקיץ תהיה אפשרות להגדלה נוספת.

כשהגענו בישרנו לחסן – איש המים בכפר, אדם כריזמטי, חרוץ ובלתי רגיל, הוא היה מאושר!!!
נסענו איתו להכין את הביקור של אנשי מקורות בכפר, כי הם מעולם לא ביקרו בכפר פלסטיני, ומי שעזר לנו בארגון הסיור היא ענת ש'.

נסענו עם חסן וראינו איך הביוב של התנחלויות באזור מציף את כל שדות וכרמי הזיתים של כפר א – דיכ וברוקין ומזהם את מקורות המים שמהם כולנו שותים. לאחר מכן טיילנו בג'יפ של חסן והגענו למרומי ההרים שמקיפים את הכפר. הנוף והשלווה בלתי רגילים. ראינו ציפורים שלא ראיתי כבר שנים בישראל, ראשוני הכלניות החלו להנץ מהאדמה. הרגשנו שתינו כמה נפלא יכול היה להיות פה אלמלא הכיבוש, גזילת האדמות והמים.