9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

9:30 חארס. נפתחה הכניסה לכפר, שהיתה חסומה אתמול. ילדים רבים מתרוצצים ברחוב. חופש. נאדים מוביל אותנו בדרך לא דרך שנסללה לפני כחמש שנים כדי לעקוף מחסומים. עתה היא משמשת אותנו להגעה לכפר דיר איסתיא, שהכניסה אליו נחסמה.  בדיר איסתיא הרבה בני נוער וספרים בידיהם ממלאים את הרחובות. הולכים או חוזרים ממבחנים בבתי הספר. אנו מגיעים ברכב אל מבנה הקשתות היפות שבנייתו כמעט הושלמה. את עלויות הבנייה מממנת הרשות הפלסטינית, שגם הציבה שלט במקום: "פיתוח מוניציפלי – למען חיים יותר טובים". ומה קורה בפועל? אנשי הכפר נוסעים בדרכים עקלקלות, או עושים את דרכם ברגל ומדלגים דרך אבנים אל הכביש הראשי מכיוון שהכניסה או היציאה לכפר דרך הקשתות נחסמה על ידי הצבא. אנשי הכפר מספרים לנו שכבר שלוש פעמים חיילים פתחו וסגרו את החסימה, עבודה שכרוכה בהזזת הסלע הענק שהובא למקום והאבנים הגדולות שלצדו, והחזרתם למקומם על פי גחמות הצבא. בפעילות סיזיפית כזו מעבירים החיילים המוצבים בסביבה את תקופת השירות הצבאי שלהם, זאת, כאשר ביום ראשון הקרוב יפסיק צה"ל את השמירה על יישובי עוטף עזה שאינם צמודים לגדר. אכן, סדר עדיפויות רציונלי מאין כמוהו.

בבית המועצה של הכפר אנחנו פוגשים את ח', ממלא מקום ראש המועצה. מינוי זמני, עד שחברי המועצה יבחרו את היו"ר. ולמה הבחירה משתהה? "פוליטיקה, יש שני מועמדים המתחרים ביניהם. אולי בסוף הם יחלקו ביניהם את התפקיד. כמו אצלכם בישראל…".

לחדר נכנס אדם דובר עברית קולחת, מציג עצמו כקצין במשטרה הפלסטינית. הוא מייצג את האינטרס של הרשות הפלסטינית – מניעת פרובוקציות. כאשר הוא נתקל בנערים זורקי אבנים, הוא אוסף אותם במכוניתו ומביא אותם לתחנת המשטרה בסלפית, "כדי שלא יעשו בלגן". אנשי הכפר כועסים עליו, והחיילים, המכירים אותו היטב, מתנכלים לו. לפני מספר ימים עצר אותו חייל בכניסה לכפר. הוא סירב לעצור. כעונש, החייל, שמכיר אותו אישית ויודע על פעילותו בשמירת השקט, פגע במכוניתו מספר פעמים באמצעות הרכב המשוריין שלו . הקצין, שמוצא עצמו בין הפטיש והסדן. חונק צעקה ואומר לנו: "48 שנים אני תחת כיבוש. נמאס לי!!!".  

אשה שנכנסת לחדר מספרת את סיפורו של אדם, שבמשך שנים עיבד את האדמה של בעליה תמורת תשלום. כעבור 40 שנה, במקובל,  בעל האדמה העביר חלקת אדמה לבעלותו. אותו אדם קבל סיוע מעמותה צרפתית לצורך בניית סככות לצאן. כשהושלמה העבודה, הגיע הצבא והרס את הסככות בטענה כי הסככות הוצבו בשטח C. כאשר הוא הציב קרוואן – איימו עליו שאם לא יציג רישיון יחרימו את הקרוואן. ומי בדיוק יספק לו רישיון?

התכנון לבקר במועדון הנשים לא יצא לפועל, כי מנהלת המועדון נסעה לשכם. נקווה לפגוש אותה בהזדמנות הבאה. 

בדרך חזרה אנחנו עוברים שוב בדרך הפנימית המתפתלת בין הכפרים. גם בכפל חארת' ילדים ממלאים את הרחוב השקט בדרך כלל. אנו יוצאים אל הכביש וממשיכים אל צומת תפוח, שם נקבע מפגש עם אנשים מהכפר א-סאווייה כדי להעביר מזוודת בגדים שקרובי משפחה מחיפה תרמו לע' מיודענו מהכפר. במפתיע, הצומת ריק מחיילים. גם ליד תחנת האוטובוס לא נראים חיילים. שלט שהוצמד אל הגדר מזמין ישראלים להצטרף לשכונה חדשה במעלה לבונה. "הזדמנות חד-פעמית" מכריז השלט. מעניין כמה דונמים ייגזלו מבעליהם הפלסטינים לטובת מימוש ההזדמנות החד פעמית הזו.  

11:30 חזרה לראש העין.