“אילו היו נותנים לנו לחיות אחד עם השני בלי פוליטיקה, אדם עם אדם, לא היו לנו בעיות”

ככה אומר לי בעל חנות הירקות הנמצאת בשכנות למשתלה של עומאר. התאריך הוא למחרת אישור החוק לביטול עילת הסבירות, ומצב הרוח של כולנו ירוד ביותר. בכל זאת החלטנו לצאת למשמרת, להביא לז. חפצים לחנות שלו ואולי להצליח לעודד מישהו מסביבנו.

מוסטפא אוסף אותנו בתחנת הרכבת בראש העין.

מחליטים להתחיל בביקור אצל עומאר ולשמוע ממנו על המתרחש בשטח. המשתלה שלו פורחת, אבל אין עובדים, לטענתו הצעירים אינם רוצים לעבוד. גם מוסטפא חושב כך. עומאר מספר שבמחסום אין יותר משטרה צבאית, אלא חיילים מיחידות שונות, והם מרבים לאחר וגם לא מתנהגים יפה. ובנוסף לכל זה גם אין הרבה קונים- לאנשים חם ואין להם מצב רוח .

את ז. אנחנו פוגשים ליד תחנת הדלק ביציאה מנבי אליאס. הוא עדיין רועד, אבל לדעתי נראה קצת יותר בריא. שושי הביאה לו המון מוצרי חשמל, מקוים שימכור הכל ויהיה לו קצת כסף.  

בדרכנו לכפר לובאן א שרקיה, לבקשתו של מוסטפא, עוצרים בחווארה לאכול במסעדה בה מכירים אותו ומקבלים אותו, ואותנו, בכבוד רב. מה שלא ידענו הוא שמצב רוחם של העובדים היום כל כך גרוע, כי הם תושבי שכם, והלילה הרג שם הצבא שלושה מבוקשים.

חמאס הודיעו שהשלושה היו בדרך לפעולה כשנתקלו בחיילים.   

לפי דיווח צהל השלושה הגיעו לשכונת השומרונים במכונית, אחד מהם יצא ממנה ופתח באש ואז החיילים השיבו  אש והרגו את השלושה.

ממשיכים לכפר לובאן א-שרקיה.

זהו  כפר בנפת שכם.  עם עלית הליכוד לשלטון ב-1977   נתפסו אדמות לצרכים צבאיים ועליהן הוקמה ההתנחלות מעלה לבונה

ואחריה עלי. לצורך הקמת עלי הופקעו מאות דונמים של קרקעות בבעלות תושבי הכפר.

הכפר בשטח B.

מימין  עובדים במרץ על הכביש החדש. כדי לסיימו עובדים יום ולילה.

 נקודת המיפגש היא בחנות המכולת של אמנה, אשה חייכנית ומלאת שמחת חיים, ואנחנו לא מבינות מאין יש לה כוח.. היא מספרת שלעיתים קרובות הצבא סוגר במחסום צהוב את הכניסה הראשית לכפר, והם צריכים לנסוע מסביב, דרך הכפר השכן א-סאוויה, דרך ארוכה הרבה יותר מהקילומטר וחצי שמפריד בינם לבין הכביש הראשי. והכי מרגיז- לקראת התחלת הלימודים, החליט הצבא שרק בנות יוכלו לצאת בדרך הקצרה, בנים מגיל 11 יצטרכו לעשות את הסיבוב. אסור יהיה להם לצאת בדרך המלך. למה? ככה.  במקום הליכה של  כ-10 דקות יהיה עליהם ללכת 45 דקות דרך א-סאוויה. בימים שיורד גשם הם מעדיפים להישאר בבית.   זה כמובן מכעיס את הצעירים וכשהצבא נכנס לכפר הם זורקים אבנים על הרכבים.

החלטנו לחזור לשם בתחילת הלימודים בבוקר, לראות במו עינינו.

התחנה הבאה – קבלאן.   זוהי עיירה  במזרח השומרון גם היא משתייכת לנפת שכם.

בעקבות הסכמי אוסלו הוגדרו 67% מאדמות העיירה כשטח B   ואילו 33% נותרים מוגדרות כשטח C.

הבלדייה שוכנת בבנין חדש מעוצב בקוים נקיים , עיצוב ממש מודרני. לדברי ראש הכפר המעצבים הם מהנדסים מהמקום.

בקבלאן 10,000 תושבים.

ראש הכפר אדם נעים מאוד, מדבר אנגלית טובה, לא מצביע על בעיות כלשהן, עד שאנחנו שואלות.

לשאלתנו הוא מספר שיש במקום שבעה בתי ספר, יסודיים ותיכוניים. כמו ברוב המקומות בגדה, אחרי סיום הלימודים הרוב מתחילים ללמוד באוניברסיטאות- בשכם, בקלקיליה , באוניברסיטה הפתוחה ואפילו בביר זית. אבל עם סיום הלימודים אין להם עבודה, והם נאלצים לבקש היתר לעבוד בישראל, כמובן לא במקצוע שלהם. המאחז הלא חוקי אביתר משקיף על הכפר, בינתיים הוא מאויש רק לסירוגין ולא מזיק, רק שהאדמות עליהן הוא בנוי- הן של קבלאן. יש גם בעית מים, מקבלים ממקורות מעט מדי.

בשנת 1973 הם קבלו 18 קוב לשעה

בשנת 1993 הם קבלו 23 קוב לשעה

מחודש מרץ השנה הם מקבלים 50 קוב לשעה.

המים מגיעים למאגרים שנבנו במקום גבוה ומהם מחולקים לתושבים.

יחסית מצבו של הכפר נראה לא רע. הוא בנוי בראש הגבעה, רחוק מהתנחלויות (עד שאביתר תאויש), וגם הצבא כמעט לא מגיע. בינתיים….

תחנה אחרונה להיום- יאסוף.

הכפר נמצא בנפת סלפית. בשנת 1987  הוכרז שטח בגודל כ-500 דונם כאדמות מדינה. בשנת 1999 פלשו מתנחלים לשטח והחלו בהקמת מאחז תפוח. ב-2015 ארגון יש דין עתר לבג”ץ  בטענה שהמאחז יושב על  אדמות פרטיות. בג”ץ הורה להרוס 17  מבנים.

מאז יש עימותים בין המתנחלים לתושבי  יאסוף. הם הציתו  מסגד, וריססו כתובות של “היכונו לתג מחיר” .   הכפר סובל באופן קבוע  מפלישות התנכלויות, יידוי אבנים, הצתות או השחתה של כלי רכב ומטעים.

הבלדייה שוכנת בלב הכפר, בנין גדול מוקף בהררי אשפה, עד כדי כך שכמעט אין לנו איפה להציב את רגלנו כשאנחנו יורדות מהמכונית. ראש הכפר עסוק בפגישה עם מכובדים כלשהם, אבל סגנו, אבו יוסוף,  מתפנה אלינו ברצון ואליו מתלווה בחור צעיר. אבו יוסוף מדבר עברית טובה, הוא כמובן עובד בישראל, רצף ואינסטלטור. עוד מעט יתחילו לעבוד בבית החולים בילינסון. יש לו היתר כבר שנים רבות, וגם לבני משפחתו.

יאסוף שוכן קרוב לכפר תפוח, הידוע במעלליו, וגם להתנחלות נופי נחמיה ולישיבת אבינעם. כל אלה נבנו על קרקעות של יאסוף.

מים הם מקבלים ממקורות 20 קוב לשעה.

1400 דונם נמצאים בשטח B

4600 דונם נמצאים בשטח C

5 משפחות שבנו את בתיהם  לפני כ-20 שנה בשטח B  קבלו הוראה לעצור בנייה.

רוב הצעירים בוגרי אוניברסיטאות נאלצים  לעבוד בישראל בבניין.

אנשי תפוח מציקים מידי יום, מעמידים מחסומים בכבישים. הוא מציין לרעה נערות  שמנבלות את הפה ומקללות את הפלסטינים. כשיש עימותים הצבא עוזר למתנחלים  בהתזת גז מדמיע לעבר הפלסטינים.  הם חשים בהרעה במצב לאחרונה.

ליאסוף יש מעין יפה, המוזכר בדו”ח של חוקר א”י ויקטור גרן משנת 1870, ונמצא למזלם בשטח B, בקשנו לבקר בו, אבל נאמר לנו שהם משפצים את המקום ולא נוח עכשיו. בדו”ח מוזכר גם בית קברות עתיק החצוב בסלע. מענין לבקר במקום. הובטח לנו שבפעם הבאה שנבוא יקחו אותנו.

גם לכפר איסכאכא יש מעינות, אומר מוסטפא, אבל זה כבר לביקור הבא.

בצאתנו פונה אלינו הבחור הצעיר ומבקש עזרה. יש לו אדמות בשטח C והוא מבקש היתר להגיע אליהן. אנחנו מפנות אותו לסילביה, אם כי משערות שלא יקבל אישור כזה, שהרי זאת כל המהות של שטח C.

זהו. שבענו עוגמת נפש ותסכול על מה שישראל מעוללת, ואנחנו יודעות שאחרי שעבר חוק ביטול עילת הסבירות, המצב יהיה הרבה יותר גרוע, וגם הפלסטינים יודעים.