הסיור נועד להכיר לשתי חבורת חדשות את הכפרים ולעקוב אחרי התפשטות ההתנחלויות על אדמות פלסטיניות  באזור הכבישים 5 ו-446

10.00 במרדא. קבענו פגישה עם מיודענו מ', שמנהל כבר כמה שנים את החווה האקולוגית בכפר. טוב לראות יוזמה כזו במציאות שהכל בה קשה וכואב. מ' הקים את החווה לאחר שהתמחה ב Perma Culture, אסכולה לקיימוּת חקלאית, שפותחה באוסטרליה ומקובלת במקומות שונים בעולם. בחווה מפתחים ומציגים שיטות גידול חקלאי שאינן פוגעות בסביבה, שימוש בחומרים טבעיים לבנייה ולהתמודדות עם מזיקים וכן מפעילים מסגרת להכשרת צעירים, שבאים אליה בתקופות שונות של השנה מרחבי העולם, לעבוד  וללמוד את דרכי הגידול האקולוגי. מ' התמחה בנושא כשגר ועבד במשך מספר שנים במסגרות דומות בארה"ב.

החווה נמצאת בחלק המישורי של הכפר ובמרחק קטן מעליה מתנשא הרכס הארוך שלאורכו 'שתולים' הבתים והגינות של התנחלות אריאל. מ' הפנה את תשומת לבנו לעבודת דחפורים המכינים באריאל תשתית לבניית שורת בתים נמוכה ומתקרבת עוד יותר למרדא.

אחרי הצגת הפן החקלאי של הפרוייקט, מ' הגיע לדבר על פשעי הכיבוש הייחודיים לעניינו. ראשית, בעיות הביוב הנשפך אל אדמת הכפר בייחוד בימים של גשם, שגורמים לשקיעות של רצפות הבתים בכפר וסדקים גדולים. הצפות הביוב ומי הגשמים הלא-מפוקחים באריאל, גורמים לנזקים שתיקונם יעלה עשרות אלפי דולרים.

מ' הדגיש שבעיית זיהום המים במי השפכים של אריאל קשה במיוחד בכפר א-דיכ ובברוקין וגורמת לתחלואה גבוהה בקרב התושבים, במיוחד סרטן.

בעיה נוספת שהוא חוזר ומדבר עליה בכל ביקור בחווה הם אלפי (!) חזירי הבר, הגורמים נזקים קשים לחקלאות במרדא ובכפרים רבים באזור. לטענתו החזירים, שלפני כן מעולם לא היו מוכרים באזור, הובאו בזדון על ידי המתנחלים ו/או הצבא כדי למרר את חיי הפלסטינים, לחבל בגידולים שלהם ולדחוק את רגליהם. הוא הסביר שהמתנחלים עצמם אינם ניזוקים מפגיעת החזירים, בגלל גדר המקיפה כל התנחלות שאינה מאפשרת להם מעבר. הפתרון שמ' מצא הוא הקפת החווה בצמיגי מכוניות ישנים החוסמים את חדירת החזירים.

בשעה שהיינו שם הגיעו למקום ילדים מאחד הגנים בכפר. הסתבר שהגננת היא אחותו של מ' ושמשפחתו היא הגדולה בין החמולות בכפר. מספר התושבים במקום מגיע ל-2500. ישנם בכפר שני בתי ספר לבנים ואחד לבנות, אבל לבנות שמעוניינות במקצועות ריאליים, מותר להן ללמוד בבית הספר של הבנים.

11.30 כפר א-דיכ לאחרונה תיקנו את כביש הגישה לכפר. שוטרים פלסטינים במכונית משטרה, שעברו לידינו בירכו אותנו לשלום. נכנסנו למועצה השקטה בדרך כלל, שהיום המתה מאורחים ועובדים. בחודשים האחרונים הקומה התחתונה משמשת מושב למשטרה הפלסטינית, בחדרים שבעבר היו מועדון הנשים ובהם התקיימה גם הפעילות שלנו איתן. לפעילות הקהילתית הוקצה מבנה אחר אבל זה עדיין לא שופץ ואי אפשר להשתמש בו.

ה' הרכזת של מועדון הנשים וכעת חברת מועצת הכפר, הציעה לארח אותנו בביתה. ישבנו וכרגיל שוחחנו איתה ועם בעלה, אלא שהפעם ב-3 שפות; ערבית, אנגלית וספרדית, בזכות הידע של מיקי וגבריאלה. השיחה הפעם נסבה בעיקר על נושאים אישיים ומעט על עניינ הכפר ו'המצב'.  בכל זאת, נושא גזילת האדמות על ידי ההתנחלויות החדשות חזר כתמיד. לפני שנפרדנו רחל נענתה לבקשת ה' לארגן שוב ביקורים בתל אביב לילדים וגם לאנשים החולים בקהילה.

12.45 נכנסנו לעלי זהב, בלי להוריד את הדגל של מחסוםווטש מהמכונית. מעבר לגדר נראו חלקות הזיתים המוזנחות של אנשי א-דיכ. השלט על הגדר שבעבר הזהיר מפני כלבי "השמירה" כבר לא נמצא שם. ירדנו בכביש 446 לכיוון דיר בלוט, הבנייה המתנחלית על האדמות הגזולות משני צידיו (הרכסים של לשם ופדואל) הולכת ונמשכת.

13.20 בחזרה לכביש 5 אל חארס וכיפל חארס. סמוך לצומת חארס והכביש לעמנואל עברו שני קומנדקרים של הצבא, לא רחוק מהשער הפתוח לחארס. עשרות ילדים יצאו מבתי הספר ושוטטו על הכביש בדרכם הביתה.  

בכיפל חארס שוב ביקרנו את קברו של כלב בן יפונה…  גם שם ליד בית הקברות הישן התקבצו ילדים שסיימו את הלימודים, ומיקי ורחל נכנסו איתם לשיחה נעימה בערבית.  הילדים גם נהנו מ'שיעור' קצרצר באנגלית, שמיקי נתנה להם תוך כדי עמידה בחוץ.