נסענו לאום אל ח’יר כדי לשוחח עם עיד סולימאן, שלא פגשנו אותו במשמרת הקודמת. החלטנו לספור את ההתנחלויות והמאחזים הפראיים (“חוות רועים”) שבדרך, כי כמעט בכל דיווח אנחנו קוראים על מאחז חדש, אבל אין תמונה כללית.

כביש 60:
דגלי ישראל לכל האורך. בהפגנת ריבונות כנראה.

1. חוות אברהם (נקראת גם חוות מור), ליד ההתנחלות הוותיקה טנא-עומרים.
2. חוות מיתרים (של ינון), ממול לזנותא. בולדוזר מיישר את השטח. כרמי גפנים על הגבעות.

כביש 317:
באזור התעשייה מיתרים חונים הרבה רכבים עם לוחיות זיהוי פלסטיניות. כניסתם לישראל אסורה אבל כאן הם עובדים בהפרחת ההתנחלויות! הפרחת שטחי הכיבוש במקום הפרחת ישראל.

3.  חווה חדשה מצד דרום, לפני ובקרבת עשהאל, שהיא מאחז פראי שהפך להתנחלות מאושרת ושמחה  במסגרת  “הסדרת” ה”התיישבות הצעירה”. בעשהאל רואים עבודות בנייה במלוא המרץ.
4.  חוות מקנה יהודה, של ישראל קפלן. חוות שהציקה וגרשה תושבים ילידים כמו אבו-ספי, ז”ל.
5. חוות מצפה קדם, אחרי עשהאל.

6,7,8. שלוש חוות בקרבת סוסיא העתיקה (כולל החווה של שם-טוב לוסקי, המוזכרת כאן לעיתים  קרובות), קרוב להתנחלות הוותיקה סוסיא.

9. 9. חוות דרומא, יותר בעומק השטח, מול ח’לת אל-דבע שנהרסה בשבוע שעבר. מופקָרָה, ומול מצפה אביגיל, שגם הוא מאחז פראי שהפך להתנחלות מאושרת, חוקית ושמחה.
10. 10. חוות מעון הידועה לשימצה. וותיקה מאוד, אלימה מאוד. שנים רבות של התעללות בילדי כפרים פלסטיניים מהאזור, בדרכם לבית הספר שבתוואני.
11. חוות יששכר מאן, בקרבת ההתנחלויות הוותיקות מעון, וכרמל, שביניהן ניבנית עתה טיילת תיירותית על הגבעות לאורך הכביש. הטיילת נבנית והולכת על ידי עובדים פלסטיניים.

בצומת המפגש עם כביש 356 פנינו לכיוון אום אל ח’יר

12. חוות שרשים, בהמשך, לכיוון היישוב זווידין.
13. מול חאשם אל-דאראג’, בעומק השטח ישנו המאחז שהתיישב במבנה של הצבא הירדני.

סך הכל, כולל ההתנחלויות, ספרנו 19 מאחזים והתנחלויות.

אום אל ח’יר

פגשנו את עיד ותושבים אחרים, במרכז המטופח להפליא של הכפר המעונה הזה. דבר שמעיד על כוח חִיות ויכולת התמדה והיצמדות. עיד מספר על מסע מתסכל שהיה לו ולעודה, המורה, לארה”ב. טסו לסן פרנסיסקו בהזמנה של ארגונים יהודים במטרה להשתתף בסיורים בקהילות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות בצפון מערב ארה”ב. אבל בשדה התעופה בסן פרנסיסקו כניסתם סורבה. הם לא יודעים מהי הסיבה. הטלפונים שלהם נאטמו, לא יכלו להתקשרו לעורך דין או למארחים. אחרי כיממה גורשו לקטאר. אחרי קצת תלאות הצליחו לחזור דרך מעבר אלנבי.

משלחת כלשהי של קציני צבא רמת דרג סיירה ביישוב. נכנסו, עמדו להתייעצויות, ממש מול השער למרכז היישוב הקטנטן. לא היתה שום פנייה לתושבים. התעלמות מוחלטת. כאילו לא קיימים. שקופים! התנהגות דוחה של בעלי בתים. מי    אתם קציני צה”ל שתתעלמו מתושבי המקום? לפחות להקדים שלום? אפילו לחיות מחמד שחייליכם מוצאים בעזה אתם מתייחסים ביתר “אננושיות”.

עזבנו בבושה.

אחרי מספר ימים, עיד כתב שתושבי התנחלות כרמל התחילו להזיז את הגדר לתוך שטח הכפר. בינתיים הפעילות הזאת נעצרה, כנראה על ידי  הצבא, בעקבות תלונה שהתושבים הגישו.