מחסום עאנין 15.00
השער נפתח בדיוק בזמן ולא מעט אנשים, צעירים ברובם, ממתינים לחזור לכפר. נראה שרוב הצעירים מוסקים כשכירים אצל בעלי עצים. ממתינים גם שני טרקטורים עם שקי זיתים, פחים, שקים וכו'. השער לא נפתח במלואו, אלא בפתח צר למעבר אדם אחד. ראוי לציין שבחלק העליון באחד השערים יש תלתלית שמוטה שעלולה לפגוע בראשו של אדם שעובר בפתח הצר. מאידך גיסא, לאורך כל הדופן העליון של השער הזה אין תלתלית כלל. כשהערנו על כך לחיילים, נענינו שזה אינו תפקידם. הם כאן כדי לשמור על הביטחון, ולא על ראשי הפלסטינים העוברים בפתח הצר(?)

התנהגותם של החיילים הייתה כולה מזלזלת. אחד מהם (דתי) נושא נשק, לא חדל כל זמן שהותנו במקום מלפצח גרעינים ולירוק את קליפתם בעוד הוא "מטפל " בעוברים.

הסתבר לנו שכל אחד מהפלסטינים אמור לדעת את מספרו ברשימה, ולומר אותו לחיילת הבודקת את התעודות. אחרי שמישהו הגיע ושאל מי אחרון ונענה: אתה, נקט מישהו יוזמה, אסף את תעודות הזיהוי וארגן בכך את התור לכניסה. 

תקרית לא נעימה, שהזכירה לנו תקרית דומה מלפני כמה חודשים: בעל אחד הטרקטורים הוביל שקי זיתים וגם חבילה של בשר, שקיבל מקרוב משפחתו באום ריחן לרגל החג המתקרב. החיילים סירבו להרשות לו להכניס את הבשר "כי זה שער חקלאי בלבד".  הפתרון שננקט גם בתקרית הקודמת היה להחזיר את הבשר לקרוב המשפחה באום ריחן, והלה יוכל להעבירו במחסום שקד-טורה,שהוא "שער מרקם חיים" ומשם בדרך עקיפין לעאנין. ולביטחון ולתפארת מדינת ישראל – הידד.

מחסום שקד-טורה 15.40
בזמן הקצר ששהינו שם עברו איש אחד ותלמיד אחד לצד מרחב התפר.

שבנו לעאנין לצפות בנעילת השער.
החיילים זרזו כמה צעירים שהלכו לעבר השער, סגרו את השערים בזמן ואח"כ פתחו שוב את השער בצד מרחב התפר כיוון שלנו על מנת לצאת משם עם ההאמר שלהם. גם הג'ינג'י עם הטרקטור ושקי הזיתים עברו.

מחסום ריחן – ברטעה  16.40
הרושם הראשון – ריק. אין אנשים. לא עברו חמש דקות ונחשול הפועלים השבים מעבודתם במרחב התפר, הגיע.

ירדנו בשרוול, כ-40 אנשים דחוקים ליד הקרוסלה, כ-20 בפנים, ליד שני האשנבים הפתוחים, וכשאלה עוברים, נפתחת הקרוסלה ונכנסים ארבעה (!) אנשים בלבד. בפתיחה הבאה – שבעה. אח"כ נסגר אשנב אחד, הקרוסלה היתה סגורה זמן ארוך וההמון הצטבר ונדחק אליה. בקושי עלה בידינו לזכות בתשומת לב של אחד העובדים בתוך הטרמינל ולהפנותו לקרוסלה ולעזור לאשה וילדה להיכנס פנימה. הדוחק נמשך וכבר היו כ-200 איש. בינתיים יצאו מהטרמינל לכיוון מרחב התפר כ-10 אנשים ונשים, דבר ששיתק את מעבר הפועלים לגדה. הזעם היה רב. אי אפשר היה לדעת מה קורה. מישהו אמר שבצד השני של הטרמינל יש אמבולנס.
חשבנו להיכנס למגרש החניה התחתון, אך בדרך העסיק אותנו איש לא מבוגר שביקש שנעזור לו לעבור ברגל ממעבר הרכבים, כי הוא חולה לב ומרגיש לא טוב בצפיפות שבשרוול. לא הצלחנו כי לא היו בידיו אישורים רפואיים. הוא אמר שלפני יומיים גם כן היתה צפיפות כזאת, ואז התירו לאנשים לעבור במעבר כלי הרכב, אך היום זה לא עבד. השומר שם אמר לנו שהצפיפות חלפה ושלחנו אותו לעבור במסלול הרגיל.

כל אותה העת ניסינו להתקשר לשרון (מנהל המעבר), ולא הצלחנו, או בגלל חוסר קליטה או מפני שקו הטלפון שלו היה תפוס. לזכותו ייאמר שהוא החזיר לנו טלפון, אבל אנחנו כבר היינו בדרכנו הביתה. על כל פנים הוא אמר לנו שכבר אין לחץ והכל תקין.