06.00 מחסום חקלאי עאנין
אנו מגיעות, ואתנו עולים/ות תלמידי/ות  בית הספר מהכפר הבדואי למרגלות עאנין. כ10 ילדים וילדות בגילאים שונים . הם נרגשים ממתינים ליוסוף הנהג  שיאסוף אותם בטנדר שלו לאום אל ריחן – שם ילמדו עד השעה 14.00 אנשים מעטים עוברים כ- 15 איש בלבד. שותקים  ממהרים , ללא ציפיות- מה יש להם להגיד שלא אמרו בעבר וממילא לא עזר?. התנהלות בקצה המרוחק של המחסום, לא נצפות בעיות למתי העוברים .
חייל בעמדת שמירה מכוון את הנשק  לכיווננו , אל היוצאים למרחב התפר .
עאבס , איש המת"ק עוצר בדרכו לשקד . לדבריו בימים אלה מתחילים להנפיק אישורים לקראת המסיק שיחל באמצע אוקטובר . אינו יודע כמה צפויים לקבל אישורים . לא, זה לא מאוחר מידי. (ממילא אין הרבה אישורים – אין הרבה עבודה .יספיקו!. )

06.40 מחסום ברטעה החדש ( ריחן)
פועלים בשולי הדרך אחרי בידוק בדרכם למפעל בשח"ק ממתינים שהמכוניות האוספות אותן תצאנה ממתחם הבידוק.פועלים רבים עוברים בדרכם לעבודה. מגיעים ומיד נכנסים פנימה לטרמינאל. בדרכם מניחים את מטלטליהם הדלים על שולחן מול חלון הביקורת ועוברים דרך המגנומטר.
אף אחד אינו מדבר על שיחות השלום , דעתו או מחשבותיו, שלא כבעבר, אז סערו הרוחות במגרש , 'כל החיים הם  מקריות שאין לנו שליטה עליה ' אומר מו. אחד הנהגים- אז על מה יש לדבר? מה שיהיה – יהיה , הכל נתון לרחמי שמים .כשאין תקוות ואין ציפיות – אין אכזבות וכאב.
וככה זה טוב לכיבוש. שום דבר אינו מזעזע  אותו..כולם שקטים .
כ- 6 מכוניות וטנדרים  בכיוון הגדה ממתינים לסיום הבידוק של אשה הנושאת את תינוקה על ידיה.
בעבר השני ממתינות במגרש מספר מכוניות ביניהם טנדר עמוס כבשים, שיקראו לבדיקה  ,

07.00 מחסום חרמש
המחסום אינו מאויש. פתוח למעבר חופשי. מדורות ועשן פחמים לאורך הדרך .

07.20 :חזרה למחסום ברטעה החדש ( ריחן)
כלי הרכב ממתינים עכשיו במחסום הבידוק התחתון  מחוץ לרכבם לקבלת המסמכים והמשך הדרך למתחם הסגור.. בינתיים זה לא קורה. כך –ממתינים תחת שמש קופחת , מחפשים מעט צל בצד הרכב הפתוח לרווחה
חיכינו אתם , כ- 20 דקות נוספות . לאה הולכת לברר מדוע העיכוב . בינתים נפרצים שערי מתחם הבידוק וכ- 10 כלי רכב יוצאים החוצה,  אוספים את הפועלים  הממתינים  מאז בואנו למקומות עבודתם .
08.00 עזבנו
בדרך החזרה, מתקשר איש אנונימי לספר לנו  שבמקום עבודתו משלמים לו/להם  15.00 שח לשעה במקום 21.00  ועוד הוא מנסה להרחיב, נשמעו קולות רקע מהסים והשיחה נותקה.
ולא סיפרנו על החצבים המדהימים שפגשנו  על כל צעד ושעל פורחים בתוך הטרשים . ככה, בתוך הכיבוש- חוויה לעינים.