כל הבקר – הנסיעה, השהות והחזרה מהמחסום עברה בתחושה קשה של מתח הנוגע בעסקת שליט. נקווה  לסוף טוב. 

06.20  מחסום עאנין- מחסום חקלאי
15-16 אנשים וכן   מספר  טרקטורים עברו את המחסום . מיודענו הזקן על החמור קשישא יוצא גם הוא.  הוא מספר שקיבל אישור מעבר לשנתיים, אנו מרימות גבה, הוא אומר שבביקורת חיילים במטע פגשו אותו החיילים ולכן. אם כך- נכון הדבר שהצבא בולש אחרי בעלי האישורים בחלקותיהם?
איש אחר מספר על מצוקה קשה בישוב עאנין. אנשים ללא עבודה, חולים ללא תרופות, ייאוש מכרסם בכל פינה, מצב ללא נשוא, עתה נוספה עליהם הגזירה של הגבלת האישורים המאפשרים להם לטפח את מקור הכנסתם – חקלאות.

צפינו בארבעה צעירים שהוחזרו כלעומת שבאו, כנראה בגלל פקיעת תוקף האישור.

06.50  ברטעה הישן  ( ריחן)רוב העובדים עברו זה מכבר. גם התופרות. מעת לעת מגיעה מונית וקבוצת עובדים מאחרים נבלעת בטרמינל  מייד.אומרים שביטלו את המחסום על הגשר כך שמוניות מג'נין ומכל מקום בגדה יכולים  לרדת עד למחסום ריחן ללא הפרעה.
 

תושב קפין, מבוגר, בעל חנות בברטעה, מספר על קשיי פרנסה לצד הצקות חוזרות ונשנות במחסום. יש לו כרטיס מגנטי, יש לו אישור מעבר קבוע ובכל זאת לאחרונה הזיהוי הביומטרי אינו מכיר בו. פעם אחר פעם והוא נשלח למת"ק טולכרם, שם בודקים ואומרים לו: "הכל בסדר" ושולחים חזרה למחסום ברטעה להתעמת עם הבודקים/ות. בפעם האחרונה ציידו אותו שם בפתקית קטנה בגודל של כרטיס ביקור ובה  נרשם שהאיש רשאי לעבור. פתקית לא מכובדת זו שהוא מציג בפנינו אמורה לתת תוקף לטענתו למעבר.
ואנחנו תוהות:  למה מתעמרים כך באדם קשיש? למהשולחים אותו שוב ושוב ולא מסייעים לו לפתור את הבעייה עם קצת יותר רצון ויצירתיות? במקום לטרטר אותו למת"ק טולכרם הרי אפשר לברר בטלפון. כסף להוצאות, זמן אבודועצבים כמו גם אבדן יום עבודה – כלל אינם נחשבים? 

07.20 מחסום טורה ( שקד)
כ- 30 איש ממתינים בצד הקרוסלה בצד הגדה. אנשים עוברים למובלעת התפר. הבידוק בביתן מתנהל בקצב סביר. התלמידים/ות עוברים/ות ליד החייל בתיקים פתוחים, כך גם הזאטוטים שביניהם. מנהל בית ספר מחרבת ברטעה  מגיע ברכבו מהגדה. הוא נעצר לבדיקה יסודית יותר. כך מדי יום. האיש  ממהר לבית הספר ומסיע ברכבו מספר מורים, אבל הוא צריך לעבור את הבדיקה יום יום באותו הנוסח, עד שמתקשרים למת"ק ומשם נאמר להם להניח לו ואז הוא משוחרר. אבל את מנת ההשפלה היומית – הוא חייב לעבור.
בערב רעיה מסרה שאמש התקיימה הפגנה של תושבי דאר אל מאליכ במחסום טורה, לא הצלחנו לברר מה פשרה.

 08.30 מחסום ג'למה
בדרכנו לאסוף את סוהל ואיה בתה לבית חולים, ראינו  שלושה אוטובוסים ממתינים להסעת  משפחות לביקור אסירים.

נספח – יום וחצי לאחר הצפייה במחסומים:

אמש התקשר אדם מקאפין וסיפר שבנו נעצר בבוקר במחסום ריחן כשחזר (ללא אישור) מברטעה המזרחית. אביו שמע על דבר המעצר ומיהר להגיע למחסום, הציג עצמו באמצעות תעודת הזהות וביקש לראות את בנו, שהמתין למשטרה באחד החדרים. מבקש לראות אותו. אולי גם לחבק. במחסום – הכל קשוח. לא מאפשרים לו להתקרב וגם לא לראות מרחוק. איכשהו התגברו הטונים, המאבטחים  צעקו על האב, שצעק עליהם. דיברו בגסות, השליכו את הת"ז על הארץ.עד השעות המאוחרות אמש לא ידעו לאן נלקח הנער, אנו מסרנו לאב שהוא בבית המעצר במחנה סאלם. אלא שהיום – יום וחצי אחרי האירוע , אין לדעת אם המידע עדיין מעודכן והנער עדיין שם. נסיונותיו של האב להשיג מידע על בנו לא הצליחו.  כרגע מנסים לברר עניין זה ומחר נציג של האגודה לזכויות האזרח יתערב אף הוא באופן פעיל יותר. נקווה לטוב.