מחסום עאנין – 15:00

הגענו לשער עאנין בשעת הפתיחה, אבל השער היה נעול ולא היו חיילים במקום.  מספר הולכי רגל ונהג טרקטור אחד המתינו במבנה בטון (שיש בו מכשירי חשמל משומשים), שהונח לאחרונה ליד השער. בשעה 3:10 החיילים עדיין לא הגיעו לפתוח את השער, ונטע צלצלה לשאול מה קורה.  בשעה 3:12 הגיע "האמר" וחייל יצא ופתח את השער.  החיילים פתחו את שני השערים הנוספים של המחסום והעברת האנשים התחילה בשעה 3:16.  נזכרנו בפלסטיני שקיבל "עונש" לפני שבועיים משום שלא חזר לשער עאנין בזמן והיה עליו לחזור לביתו דרך מחסום ריחן, ובחייל שהטיף לו: "מה היית עושה אם אני לא הייתי בא לכאן בדיוק בשעה שלוש?"   (ראו דוח מ-11.6.09)

בחור צעיר ניגש אלינו ושאל כיצד ניתן לקבל אישור כניסה לישראל גדי לחפש עבודה. הוא הסביר שניתן לקבל אישור למשך שלושה ימים כל שישה חודשים.  הופתענו לשמוע על אישורים מסוג זה.  הוא גם שאל למה אנשים לא מקבלים אישורים לקטוף שקדים במטעים שלהם באזור מרחב התפר. 

עד 15:25 כל האנשים ומספר טרקטורים עם שקיות נסורת ושקיות בגדים משומשים שהבאנו עברו בשער.  עזבנו ב-15:30. 
מחסום שקד-טורה – 3:45
המחסום שקט מאד. רכב אחד או שניים עברו בשני הכיוונים, ושלוש נשים עברו לכיוון מרחב התפר והמתינו למישהו שיאסוף אותן. 

מחסום ריחן ברטעה – 16:05
מגרש החניה התחתון מלא מכוניות ויש גם הרבה מוניות צהובות, רשמיות, שיכולות לנוע ברחבי הגדה. המשטרה הפלסטינית איננה מרשה לנהגים פרטיים להסיע נוסעים בתשלום, והנהגים המקומיים מוגבלים לנסיעות קצרות לכפרים הסמוכים בלבד. 
הלכנו לצפות בכניסה לטרמינל.  פלסטיני ניגש אלינו והתלונן שוב על בעיות בהשגת אישור עבודה.  יש לו אישור לעבוד בישראל, אבל לא לעבד את השטחים החקלאיים שלו במרחב התפר.  "מה עושים?"  הוא שואל.  אנו עונות לו כרגיל –  ננסה אבל אי אפשר להבטיח כלום.

משעה ארבע וחצי ועד חמש הולך וגדל מספר הפועלים המגיעים ואחרי זמן קצר היו יותר מ-30 איש עומדים בתור לפני הקרוסלה.  נשמעו קריאות של "עוד חלון, הלו!"  נטע מטלפנת ל-ש' מנהל המחסום לבקש ממנו לפתוח עוד אשנב.  תוך כמה דקות תור הממתינים מנה כבר 60 איש לפני הקרוסלה, וכולם צעקו וכעסו.  אשנב נוסף נפתח בחמש בתגובה לצעקות או לבקשת נטע  ותוך עשר דקות כולם נכנסו, כולל שלוש נשים עם ילד שהגיעו ושני גברים עם אופניים שהמתינו שיפתחו להם את השער.  "סימנתי" איש אחד שעמד בסוף התור, וראיתי שלקח לו רבע שעה רק להגיע לקרוסלה ולהיכנס לטרמינל. לא פלא שאנשים כועסים. 
למרות שיש לחץ כל יום בשעה הזאת, צוות המחסום איננו נוקט ביוזמה ולא פתוח אשנב שני (או שלישי) כדי למנוע מהאנשים המתנה מיותרת. 
בדרך החוצה פלסטיני עוצר אותנו.  "למה אתן לא באות לבקר?" 
"אי אפשר." 
"למה"
"רק ערבים ישראלים יכולים לבקר בגדה.  לנו, ליהודים, לא מרשים." 
"מתי ירשו?"
"כשיהיה שלום, אינשאללה"