עטארה, קלנדיה, יום א’ 5.2.12, אחה”צ
מחסום קלנדיה:
את רחבת החנייה גדשו בני משפחות אסירים שחזרו מביקור בכלא. היו שם בעיקר נשים וילדים. הם עלו לאוטובוסים של הצלב האדום שיסיעם מכאן אל ביתם.
בקדמת האוטובוס ישבו הילדים לבושים במיטב הבגדים, מחייכים למצלמה. הנשים חייכו אף הן ברכות והיענות. לא כעס, לא שנאה לא תרעומת, לא התרסה. רק רפיון ועייפות. עייפות. עייפות מנסיעה מחושך עד חושך, מחושך אל חושך. עייפות מהולה בהתרגשות של הלפני, הכאב של בזמן וגעגועים כל הזמן.
ההמתנה בכלובי האדם לפתיחת מוטות המתכת והכניסה לשטח המחסום הייתה ארוכה. החייל שכל תפקידו ללחוץ על הכפתור הפותח ישב ובהה בתור האנשים שמולו. היו שניסו למשוך את תשומת לבו בתנועות וצעקות – ללא הועיל. הוא המשיך ובהה נכחו.
"הוא לא רואה אותנו כמו שאנחנו בני אדם" אמר בחור.
ילד בן תשע שעבר לבדו במחסום הציג בפני החיילת בעמדה הפנימית אסמכתאות קיומו: תעודת לידה (קושאן) מנוילן ואישור מעבר תקף (תסריח) בצדו. לאחר שנבדקו פרטיו ואמיתות ניירותיו, נאלץ לענות על סדרת שאלות אישיות שנורו מפי החיילת ונשמעו בחלל המחסום:"איך קוראים לאבא שלך… – ואיך לאמא שלך…" ורק כשדייק בתשובותיו וענה נכון לחקירת היושבת מוגנת מפני פצצות כמו הילד הקטן הבוגר הזה, רשאי היה להמשיך בדרכו לצדו האחר של המחסום.
מחסום עטרה/ביר-זית:
הסקרנות הורידה מהפילבוקס חייל מילואים שתיקשר עמנו מבעד לסלילי תיל.
בשיחה עמו למדנו ש:"זה לא מחסום, זו נקודת תצפית" (הגדרה שטרם שמענו). שהם, החיילים לא מטרידים הרבה את הפלסטינים הנוסעים במקום, הם יורדים מהמגדל "רק כשצריך…." וגם שהמגורים שלהם אינם ממוקמים בהתנחלות חלמיש (כפי שסיפרו בעבר חיילי מילואים) אלא בהתנחלות עטרת: "הם שם הרבה יותר גרועים מאלו בחלמיש".
למטה, למרגלות הפילבוקס מונח לתפארה דגל מסמורטט שהרוח כלאה אותו בסליל תיל.
מחסום עטארה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום עטארה
ממוקם בכניסה הצפונית לרמאללה בעליה מכביש 465 לכיוון ביר זית. לאחרונה מאויש רק לעתים רחוקות כשהיה פעיל נבדקו רק המכוניות שנכנסו לרמאללה
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-