חזרה לדף חיפוש דוחות

עטרה, קלנדיה, יום א’ 2.11.08, אחה”צ

תגיות: מעבר צפיפות
צופות ומדווחות: רוני ה', תמר פ' (מדווחת ומצלמת)
02/11/2008
| אחה"צ

מחסום עטרה 3.30 הכפר עטרה
חיילי גבעתי ערכו בדיקות קפדניות לרכבים שהגיעו מארבעת הכוונים: ליוצאים מרמאללה, לנכנסים אליה, לכלי רכב שהגיעו מהכפר עטרה (שמצפון למחסום) ולנוסעים מהדרך הצדדית המזרחית: מקצהו של הישוב ביר-זיית.

בדיקתו של כלי רכב אחד נמשכה כ-7 דקות.

תורים ארוכים פתלתלים כנחש נוצרו לפני המחסום. ספרנו 70 מכוניות בתור היוצא מרמאללה ו-20  בעליה המובילה אל העיר. מזנבו של התור עד לראשו נמשכה ההמתנה 30 דקות. 

נהג רכב השייך לבית החולים ברמאללה, שהוביל לביתו זקן ששוחרר מאשפוז אמר:"עכשיו המצב רגוע, אפילו אבן לא זורקים. במקום לעשות לנו יותר קל, עושים יותר קשה". והזקן הוסיף:" רק אחרי שאני אמות אולי יהיה לי טוב…". 

מפקד המחסום ואחד מחייליו ניסו להצר את צעדנו כשהם מקצים לנו פינה מוגדרת לעמוד בה. סירבנו. המפקד טלפן והזמין משטרה. כמה דקות אח"כ שמענו אותו מציין בכעס שהשוטרים אינם באים (איך יבואו?). הוא גם כעס על שאנחנו מדברות עם הפלסטינים וגורמות בכך לעיכובים בתנועה… (אנחנו, לא המחסום הגורם לעיכובים). הסבנו את תשומת לבו לתור של עשרות רכבים ממתינים. הוא תרץ את פעילותו הקפדנית בהתראה שקיבל על רכב חשוד.

באופן אקראי היו החיילים עוצרים טרנזיטים, מורידים את הנוסעים השבים מיום עמלם ומעמידים אותם בשורה ישרה כבמסדר עד שנבדקו תעודותיהם מול נתוני המחשב. 

נהג פלסטיני עצר וברך את רוני לשלום. הדבר התמיה את המפקד ועורר את סקרנותו: "אתם מכירים אחד את השני?" שאל, כאילו שיהודיות וערבים לא אמורים להכיר אלו את אלו. מכאן ואילך היה מעוניין לנהל "סוג של" קשר ושיחה עמנו, ובד בבד, ככל שיחסו אלינו הלך והפשיר מעוינות לחביבות, קצב מעבר הרכבים זורז, התורים התכווצו, רכבים שעוכבו נותבו למסלול מיוחד ולא עצרו את התנועה. חברו לעומת זאת טען נגדנו שאנחנו "רק לטובת הערבים" ו"אלו בני אדם? הם מפוצצים את
הגוף שלהם, הם חיות", סיכם החייל את השקפת עולמו.
המפקד טען שאנחנו לא מספקות את הסחורה למי שמשלם לנו: "אתן צריכות לבא עם מצלמות וידאו ולצלם" אמר. הסכמנו והסברנו לו שאין לנו מצלמת וידאו.
אל נהג פלסטיני שלא הבין שעליו לעצור לפני המחסום והתקדם לתוכו, צעק: "עצור, מה זה פה, בית זונות?". המפקד ראה שאני כותבת את שאמר וביקש לראות. כשראה שכתבתי את המשפט הנ"ל, פרץ בצחוק מתגלגל, חשב שעליו לשפר את השפה ותיקן: "מה זה פה, בית בושת?" הוא מצא בחברתנו מקור מפיג שעמום, שאל למה אנחנו באות רק פעם בשבוע ולא כל יום, והמליץ: "לכו תחפשו חיילים שמרביצים לערבים, זה מה שאתן צריכות לעשות".

עזבנו ב4.30, כשהחל להחשיך. 

מחסום קלנדיה 5.10
יותר מ 50 אנשים הצטופפו לפני המסלול היחיד שפעל. החיילת האמונה על מערכת הכריזה נתנה הוראות בעברית בלבד. כשה"לקוח" שלפניה לא הבין, חזרה על דבריה שוב ושוב, בסבלנות ואיטיות. בשל כך התקדמות התור היתה כבצעדי צב: 35 דקות ארכה הדרך של מספר המטרים אל צדו האחר של מחסום. הקהל שהמתין מחוץ לאזור הבידוק חלקו היה משועשע מחוסר היכולת של החיילת לתקשר בייחוד עם נשים (שברובן אינן מבינות עברית) וחלקו נרגן וכועס. 

במחסום הרכבים ראינו אמבולנס יוצא לכוון רמאללה. שוטר מג"ב סיפר שהוא מוביל שני פצועים: בחור שטיפס על החומה, נפל ושבר רגל ופועל שטחים העובד בישראל שנחש הכישו. 
5.45 – נפתח מסלול בידוק נוסף ומשך ההמתנה התקצר. שכששבנו למקום לאחר 15 דקות, שוב היה פעיל רק מסלול בדיקה יחיד ושוב התארך לפניו תור של כמה עשרות אנשים.

  • מחסום עטארה

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • מחסום עטארה

       

      ממוקם בכניסה הצפונית לרמאללה בעליה מכביש 465 לכיוון ביר זית. לאחרונה מאויש רק לעתים רחוקות כשהיה פעיל נבדקו רק המכוניות שנכנסו לרמאללה

  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה: בדרך לתפילה
      Tamar Fleishman
      Feb-27-2026
      קלנדיה: בדרך לתפילה
לתרומה