שבת לא שקטה – המתנחלים והצבא ביחד ולחוד אינם מניחים לקהילות הרועים לא בבוקר לא אחה”צ ולא לעת לילה.
כבר ביום חמישי הגיע המנהל האזרחי עם בולדוזרים להרוס את מתחם ביתה של משפחת ק’ בעין אל-חילווה. זאת אף שהיה צו הארכה להריסה  עד ה3.9.25  והתושבים קיוו שהדברים יוסדרו. בברורים מאחורי הקלעים תרצו את ההריסה  לא בסיבה המקורית של בניה בלתי חוקית, אלא בקרבה  של המבנים לצומת וסיכון האזור. למזלה של המשפחה העדרים רועים בתקופה הזאת בסביבות תיאסיר שם יש עשב  והפרות לא היו במקום.  החיילים לא אפשרו לשני בני המשפחה המבוגרים ששהו במקום  לפנות דבר מכלי ביתם ודרסו כל חפץ שהיה במקום באכזריות ונקמנות – שקתות שבורות , הסורגים שסגרו על הדירים במקום היו מושלכים ודרוסים בכל עבר, מכלי המים  שבורים וחצויים, כלי המטבח כולם מעוכים וזרוקים בכל עבר. הכל לצד קירות בלוקים שבורים של המתחם ששמש פעם כחדר אורחים לתפארת. גם הפנלים הסולריים היו שבורים ומנותקים, ורק אחד נותר  במקרה לגמרי  וממנו ק’ ואשתו ש’  משכו  חוט חשמל למקרר כדי לשמור על מעט אוכל טרי ובקבוקי מים צוננים  שהביאו מהשכנים.
בשישי בצהרים אחרי ההריסות  המשפחה המיואשת והמדוכאת החליטה לא לזוז על אף  הייאוש שאחז בה  כי אין להם מקום אחר ללכת אליו. בבוקר בכוחות אחרונים הקימו חושה זעירה  שנתנה אפשרות לצל כלשהו ביום ומנוחה  לעת  שנת הלילה ושם הניחו את המקרר היחיד שניצל גם הוא במקרה  וכמה שמיכות ומזרונים  הם גם  משכו חתיכת בד לציליה על מנת לארח את המבקרים שהגיעו  ל”סוכת אבלים” על הבית של 60  השנים בו גרו והביאו לעולם את כל בני משפחתם, ועכשיו חרב בשעה.

הצבא והמתנחלים לא הניחו גם לכבשת הרש שנותרה. בסביבות 20.00 בערב בשישי  הגיע רכב אזרחי עם צ’קלקות, כשבתוכו רבש”צ  משכיות חמוש בנשק. הוא נכנס למתחם ודרש מהם לפרק מידית את החושה בת 4 המ”ר בה שהו. כעבור כחצי שעה הגיע גם הצבא, 3 סדירים ומילואימניק. הם עצרו את ק’ בעל הבית בלי שנתנו כל סיבה. הם אזקו את ידיו, כיסו בפלנלית את עיניו ולקחו אותו למחנה צבאי בסביבה. אחרי 4 שעות שוחרר. ללא נימוק נלקח וללא נימוק שוחרר. ב 4.00 לפנות בוקר כולם הלכו  לישון על הארץ ללא כל מסתור.
הסאגה לא תמה – בשעה 8 בבוקר שבת  הגיע שוב רכב  אזרחי עם מדבקה “יחידת שינוע” עם 3 סדירים ומילואימניק. החיילים סרבו לדבר עם המלווים ולהסביר. שוב פנו לאב המשפחה ואמרו לו להסיר  את הבד שפרשו כדי לשבת ולא בשמש, המשפחה ניסתה להסביר שזה מה שנשאר להם כדי שלאמא יהיה איפה להיות בחום,  אך לא היה עם מי לדבר. התחושה הייתה של דיבור עם רובוטים בצורת בני אדם)
כעבור שעה בשמש הגיעה גם משטרה וגם פלוגת משמר הגבול, פמליה שלמה מצוידת ברכבים, נשקים ומדים. הגיע  גם שוטר “נחמד” תושב משכיות בשם אביאסף כהן, שדרש  מהפעילים להתרחק מהמשפחה הודיע שזה שטח צבאי סגור אף שלא הראה שום מסמך.  בשטח בינתיים פורקה שוב הסוכה ועוד חפצים פוזרו. עד השעה 11 נותרו כולם בשמש – המלווים בצד והמשפחה במתחם.
כל החיילים עזבו פתאום בהפתעה בשעה 11, והמשפחה המלווים והאורחים נותרו לשבת, פרשו שוב את חתיכת הבד כדי להסתתר מעט מהחום וישבו לאכול ולשתות מעט אוכל שנקנה והובא מהכפר עין אלבידא.  על אף הייאוש הכאב והתסכול חזרו ואמרו – לא נישבר כאן נישאר, זה ביתנו …
ב14.00  זכתה המשפחה לביקור שלישי – הגיע רכב של המנהל האזרחי . הם קראו לאב המשפחה אך ביקשו ממנו שהמלווים לא יתקרבו למכונית כי הם מסיתים אותם והם הגורם להתנכלות להם (לא המתנחלים הרוצים לתפוס מקומם) . המנהל האזרחי אמר להם בסוג של מתק שפתיים  שיעזור להם ביום ראשון.  משעזבו ק’ אמר לנו: שקרנים… הם לא יעזרו ……
ובינתיים בשאר המקומות בהם ליווינו הכל התנהל בשקט יחסי. בברדלה הסתובבו  המלווים עם החקלאי ופתחו את ברזי ההשקיה המצויים בקרבת בתי המתנחלים המתנכלים. הם גם עזרו לו לקטוף פלפל חריף כי הפועלים שלו מפחדים להגיע. גם באל-פארסייה המתנחלים לקחו להם “יום חופשה” מהתנכלות .ובעין א-סכות הצליחו לרעות בשדה בשעות הבוקר ואח”כ  לנוח בקרבת הדיר.
לעת ערב שוב הגיעו 4 מתנחלים והסתובבו עם טרקטורון בסביבות העדר. המלווים הזעיקו עוד אנשים אך המתנחלים עזבו. הסתפקו בסיבוב הפחדה הפעם .
לעת  לילה  הגיעו 4 מתנחלים  לפארסייה וירדו לכוון בתי הכפר. המלווים שמעו ויצאו במהירות עם פנס והניסו אותם. אך בבוקר התברר שהמתנחלים הצליחו לגרום נזק טרם ברחו  – חתכו את חוטי החשמל ליד ביתו של ל’ .
זה סודר – אך אלה אינם חיים ….