עין אל חילווה מול התנחלות משכיות
יצאנו לצפון הבקעה ללוות את מוחמד מעין אל חילווה, למרעה מול התנחלות משכיות. בדרך מתל אביב כבר החל לרדת גשם. ליאורה מלווה חדשה בקבוצה ואני, באנו מוכנות עם מעילים וכובעים חמים, אבל גם בגדים שאפשר להתקלף מהם אם יהיה חם.
השמים התכסו בעננים אפורים גם בבקעה. כששאלתי את מוחמד בצאתנו למרעה, בחשש, אם ירד גשם, הוא ענה “אללה כרים ואינשאללה.” נראה ששמח לאפשרות שירד גשם. לא עברה רבע שעה וגשם קל החל לרדת. הוצאנו את המעילים והכובעים מתרמילנו, וכך עשו גם 3 החברים החדשים מירושלים שהצטרפו לליווי. למזלנו הגשם פסק אחרי מספר דקות, אבל לא הרוח הנושבת.
המשכנו לטפס בשיירה ארוכה במעלה ההר עם מוחמד הרועה, עדרי הכבשים והעיזים, 2 חמורים ועדת כלבים.
מעט צפונה מאיתנו ראינו את מאחז עשהאל, ממנו יוצאים עושי הצרות לרועים מעין אל חילווה.
עד שעות הצהרים טיפסנו וירדנו בשבילי ההרים, אך גם עצרנו למנוחה כדי לתת לצאן להתפרס בשטח וללחך בתאווה וללא הפסק את העשב.
נהנינו מהנוף ומהפריחה העשירה שעכשיו בשיאה. כלניות, חרציות, שיחי רותם ומרבדים של אירוסים סגולים (צהרון מצוי), בשפע כזה שלא ראיתי מימי. אף זכינו לגלות כמה פרחי צבעוני ההרים.
לקראת הצהרים התישבנו לתה מתובל בזעתר, שנקטף בסביבה. שלוש אבנים צמודות, באמצע כמה קיסמי עץ יבשים ומעליהן קומקום מפוייח עם התה החם והטעים. גם לחם, שמוחמד חרך בשבילנו וכמה ירקות, הרכיבו את הארוחה הצנועה, תוך סיפורים על משפחתו (שמקורה מדרום הר חברון). התברר שהחברים הירושלמים שפעילים מאוד בדרום ההר מכירים את חלקם.
גם בזמן המנוחה מוחמד לא התיק מבטו מן המאחז. לפתע הצביע על אדם שירד משם והוא חשש שאולי יופיע אצלנו על הטרקטורון. לשמחתנו זה לא קרה.
בסביבה הופיעו ילדים מצוידים בשק קשור לשכם ובמספריים גדולים, וחיפשו את צמח העכּוב (עכובית הגלגל) שמצויים עכשיו בשפע.
לאחר שמוחמד סיים את תפילת הצהריים הציע שנחזור למאהל ולמכוניות שלנו, וכך עשינו. הוא נשאר בשטח עם העדר, תוך הבטחה שאם תהיה בעיה כלשהי הוא יתקשר וננסה לעזור.
לשמחתנו גם המשך היום עבר בשקט וללא היתקלויות. עצרנו במאהל גם כדי לקנות לאבנה מאום מוהנד, זוגתו של מוחמד וגם ג‘יבנה וסמנה. נפרדנו מרוצים גם מחברינו הירושלמים.
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Nurit PopperDec-16-2027נורית מאויימת על ידי המתנחלים מקרוב
-