עין אל חילווה יום שישי 10/5 
18.30 בועז ואני (מיקי) הגענו למשמרת לילה במסגרת נוכחות מגינה בעין חילווה. כלומר, מלבד משמרת היום שמלווה את הרועים למרעה, שני מתנדבים נשארים ללון במקום כדי לספק הגנה מפני מתנחלים גם במהלך הלילה.

עין חילווה הוא יישוב קטן הממוקם בסביבות צומת חמאם אל מליח, בפנייה מערבה מכביש אלון 578 לטובאס. במקום חיות שבע משפחות שמתפרנסות מגידול בקר לבשר. על גבעה מולם ממוקמת משכיות, התנחלות דתית משיחית ובה גם ישיבה דתית גדולה. בשנה האחרונה נוסף שם מאחז, שבתיו גובלים ממש בבתי עין חילווה. תושבי משכיות בשיתוף עם תושבי המאחז מציקים לתושבי עין חילווה בתדירות גבוהה. הם ניכסו לעצמם את המעיין שבמקום, בנו שם ברכה לרחצה ומונעים פעמים רבות מהרועים להשקות את הפרות בנחל הזורם אל המעיין. הם גם מטרידים את העדרים הרועים בשדות ולפני כשבועיים, בליל גילוי גופתו של הרועה-מתנחל שנרצח, הם פשטו על אוהלי עין חילווה ושרפו והשחיתו שני מאהלי מגורים. כמו כן בהמשך הלילה הבריחו פרות מהמכלאה ואז עצרו אותן בעוון שוטטות (!). הפרות נפדו בכספי בעליהן הפלסטינים ועתה הם מנסים לערער על כך משפטית.

מאז, קבוצת מלווי הרועים נמצאים שם בנוכחות מגינה (מסביב לשעון כולל לינה), כמעט יום יום.

כשהגענו, פ’ המארח שלנו, ראה מרחוק שני מתנחלים בצומת. הוא נדרך וביקש שניסע מייד לראות מה קורה. התברר שאלה מתנחלים דתיים שרק ביקשו לתפוס טרמפים. דקות אח”כ צלצל בנו של פ’ ומסר שכנראה נראו מתנחלים בסביבה, שהבריחו אחיות של רועה אחר והוא חושש לחזור הביתה לבד . פ’ ביקש להיערך לקריאה ויצא לקראתו. אומנם המתנחלים שנראו מרחוק רק עוררו פחד, אך המחישו את החרדה והעמידה על משמר חייהם כל הזמן, תוך אי ודאות אם ההתנכלות תמומש ומתי תקרה.

פריסייה. קצייר. יום שבת 11/5 

קבוצת מלווים קצרו ביד חלקה של א’. לפני מספר שנים רשות הטבע והגנים החליטה לספח את החלקה לשמורת טבע. עפ”י החוק מותר לאנשים שעיבדו במשך שנים, להמשיך לקצור את התבואה באמצעים מכניים בלבד. בנוסף המתנחלים מחפשים תמיד כל עילה כדי להתנכל לרועים והם מזמינים צבא כדי לעכב או למנוע פעולות שונות של הרועים, כגון חרישה, זריעה, קציר. א’ לפיכך ביקש את עזרת המלווים למבצע קציר בחרמשים ומגלים, שהפעם עבר בהצלחה וללא הפרעה. אי הוודאות והחשש נמצאו כל הזמן באוויר.

בועז ואני נסענו לח’רבת אדיר, יישוב של חקלאים ורועים, החולש על אלפי דונם של גידולים חקלאיים (מחצילים ועד אבטיחים ומילונים ) קרוב לכפר עין בידא. מתנחלים ממחולה ושדמות מחולה לא מפסיקים להתנכל להם. מסתבר שיש חלקה שהמתנחלים לוטשים אליה עיניהם, ומצהירים  שהיא שלהם וההתנכלויות נועדו לגרש משם את המשפחות ולהשתלט. החקלאי הראשי ואיש הקשר שלנו ערך לנו סיור בשדות והראה לנו את הנזקים שנגרמו להם רק בחודש האחרון: קולטי שמש  מנופצים במקומות שונים בשטח, צינורות מים להשקיית השדות ממעיינות בשטח נחתכו וניזוקו, משאבות מנופצות ואחרות משותקות כי נגנבו מהם השנאים (טרנספורמטורים). החבלות הללו מתחוללות בשעות החשיכה כאשר החקלאים נמצאים בבתיהם, ואף בשעות היום כאשר אין איש בסביבה. המצב הזה זורה פחד ואימה, פוגע קשה בעבודה ובפרנסה.

אבו ע’ סיפר שלפני שנתיים הרעילו את עדר הכבשים שלו. אז הוא עוד ניסה להתלונן באמצעות משרד עורכי דין לזכויות אדם, אך למרות שהגיש עדות שלוש פעמים במשטרה, זאת  מחקה את שמות החשודים הידועים לו מהעדות והחקירה הסתימה ללא כל תוצאות ופיצויים. גם ביום שישי הקודם לבואנו הורעלו כבשים והוא שרף את הפגרים מייד, ולא חיכה לנתיחה כי חשש שבעלי חיים נוספים יורעלו.
השטח מלא מעינות מים והמתנחלים מרחבי הבקעה כבר ניכסו, סידרו ספסלים ובאים להתרחץ שם. הפלסטינים – חוששים וחלקם שוקלים לעזוב את האזור.

בפאריסייה שהתה לורן, שחילקה בגדים למשפחות הרועים. המחווה מקסימה, אבל קשה לפעמים למנוע קנאה ותחרות בין המשפחות המקומיות ומהמרוחקות, שגם הם רוצים מתנות. אחרי חלוקת הבגדים לורן הכינה עם הילדים כדורי שוקולד לרוב שמחתם.

צוות דני וסשה נסעו ללוות קציר על שטח גדול הנמצא בסמוך למאחז של מתנחל בשם עשאהל. החקלאים חיכו לליווי שלנו כי רק לפני שבועיים פצעו אותם המתנחלים ואף שברו את מכוניתם.

עוד צוות יצא ללוות את נ’ והעדר שלו. אחרי שעתיים מרעה רגוע ומנוחה בצל, חזרו הביתה בשלום.

אי הוודאות והמתח מפני הצפוי קיימים בכל הימים והשעות בכל מקום שם.