מחסום עתיל (609) נפתח שלוש פעמים ביום, למשך חצי שעה, ולוח הזמנים ה'רשמי' הוא: בוקר -7:15, צהרים – 12:45, אחה"צ – 15:00.

שעות הפתיחה ה'רשמיות' של מחסום דיר אל-ע'וסון (623) הן: בוקר – 6:15, צהרים – 13:30, אחה"צ – 16:15.

לפני כשנה קרין ונינה הגיעו אל מחסומי גדר ההפרדה צפונית לטול כארם (דוח משמרת מ-14.5.14, http://www.machsomwatch.org/reports/checkpoints/14/05/2014/afternoon/26094), הצמודים למועצה המקומית זמר. (ראו מפת האזור)

למקרא הדוח מלפני שנה נראה כי דבר לא השתנה!

אמנם, חקלאי מדיר אל-ע'וסון מגיע לכרם הזיתים שלו, הצמוד למחסום עתיל דרך מחסום זה ולשני אחיו יש אישור להגיע לכרמים שלהם דרך מחסום 623, דיר אל-ע'וסון, הצמודים אליו אולם, שעות לא קבועות ולא סדירות של פתיחת המחסום בבוקר הן תופעה חוזרת ונשנית. היום למשל, ספרו הממתינים, המחסום נפתח רק ב-8:30(!!). אחר כך סגרו ושוב פתחו. בעוד אנחנו משוחחות עם אנשים המגיעים למחסום כדי לעבור לבתיהם (ביניהם אישה תושבת זיתא) הגיעו חיילים ב-12:55.

'הגדר כואבת. זה לא חופש' אומר ג'. אחד מבעלי האדמות הכלואות בין הגדר לבין ה'קו הירוק'. הגדר גם מפרידה בין בני אותה משפחה כפי שסיפר לנו תושב זמר. האם ההוויה קובעת את ההכרה? 'התרגלנו לגדר' אומר עוד ג'.. אך, אדנות הכובש, שרירותיות ואקראיות כמנגנוני שליטה בכבוש מערערים את ההתרגלות ומנכיחים איום יומיומי. דוגמא לכך, היא הנחיית נציג המינהל האזרחי לפתוח את מחסום דיר אל-ע'וסון רק שלוש פעמים בשבוע במקום כל יום כפי שהיה עד עתה. דוגמא נוספת היא פתיחת המחסום בבוקר בקיץ כאשר השמש כבר קופחת וחם מאד.

ב-13:15 עברו כל אלה שהיו ליד המחסום. עזבנו.

נסענו לעזון דרך מחסום אייל וצופין. ב-14:30 היו חיילים בכניסה לעזון מכביש 55. הם היו שם גם כעבור 20 דקות.

ואילו לוחית הרישוי של המכונית שלנו לא הייתה ישראלית קרוב לוודאי שהייתה מופיעה כותרת חדשותית על רכב שניסה לפרוץ את מחסום 'שער אליהו' ונהגו/נוסעיו……