לפני יומיים שמענו מ-ס’ שדלקה גדולה פרצה בשתי חלקות שדה של תושבי פרעון. כבאיות שהגיעו לא כיבו את האש. הנזק גדול. נסענו לראיין ולצלם.

עזון – תחנתנו הראשונה לפריקת חבילות בחנותו של ז’. מצבו החמיר. נקבע לו תור לניתוח בהדסה.

ממשיכות צפונה דרך הגדה לפרעון. כמו תמיד מתפעלות מיחס הפלסטינים אלינו. נהג מונית מתנדב לנסוע לפנינו להראות לנו את הדרך, מטלפן ל-ס’, נוסע לקחת אותו, מביא את ס’ אלינו לנקודת המפגש. יש לנו הישראלים הרבה ללמוד מהם.

מיקום שתי השרפות שפרצו לפני יומיים :

1. מדרום מחסום ג’ברה.  (משער 746 העונתי עד המחסום)  ל-ס’ יש 12 דונם. לאנשי פרעון יש ס”ה 600 דונם, בהם מגדלים עצי שקד וזית.
2. על יד כביש ג’ברה הישן מדרום למחסום (בשטח C). בחלקה הזאת מגדלים 80 דונם עצי זית.

ביום ראשון 4.9.16 פועלים פלסטינים שעבדו בשדה (בו גידולי ירקות), בסביבות השעה 09:00,  ראו ג’יפ צבאי נעצר, ירדו ממנו 2 חיילים הציתו אש, עלו על הג’יפ והמשיכו בדרכם. לאיש מהם לא היה טלפון חכם כדי לצלם.

גם ידידי ס’ ראה את הג’יפ עומד אך לא ראה את שעת ההצתה. האש פרצה בדיוק באותו מקום.

לדבריו באזור מוצבות 2 מצלמות של הצבא. אחת בסלעית והשנייה באבני חפץ ואם לצבא יהיה עניין בתחקור אמיתי,  ההצתה תראה באחת המצלמות או בשתיהן. הפועלים מוכנים להעיד.  

אנחנו עולות על גג ביתה של אחותו של ס’ ממנו נראה האזור שנשרף – ברקע.

השדה של ס’ נמצא מהלך 5 דקות מהמקום הזה,  אך הוא נאלץ לעבור דרך מחסום 708 וללכת לשטח שלו למעלה משעה. גדר ארורה.

הכתם השחור הוא אחת החלקות שנשרפו

מכבי אש פלסטיני הגיע למקום אך לא נתנו לו  להיכנס לשטח, דרך מחסום ג’ברה.

מכבי אש ישראלי  (צלצלתי למכבי אש בכפר סבא) אמנם הגיע אך לא היה מוכן לעלות על מדרכה שגובהה 7 ס”מ. זו הדרך היחידה להגיע לשדה/למטע. כך עושים אנשי חברת חשמל, טרקטורים, עגלות, כולם. רק לא אנשי הכיבוי. הם נשארו בשטח על הכביש כדי לשמור שהאש לא תגיע לכביש ותפגע חלילה ברכבים ישראליים. את מי מעניינים שטחים פלסטינים ?

סך הכל נשרפו עצים בשטח של כ – 120-150 דונם. כמות הזיתים שהייתה על העצים תחזור בעוד כ-10 שנים. במשך 3 שנים העצים לא יתנו פרי בכלל. את הנזק קשה לאמוד אך הוא מאוד גדול. הוגשה תביעה ליש דין.

וכך זה נראה ביום ג’. צולם ע”י ס’

וסיפורים נוספים מהשטח :בשבוע שעבר נכנסו כוחות הצבא למחנה הפליטים נור א-שמס (3 ק”מ מזרחית לטול כארם), כהרגלם בשעה 12:00 בלילה, הרסו, שברו, ניצתו,  וגם קללו (אני אזיין אותך) לקחו את הבחורים אתם אזוקים,  ושחררו אותם לנפשם ליד מחסום 708 פרעון.  פצעו בחור חולה סוכרת והשאירו אותו בשטח מדמם.  לכל האחים והאחיות של הבחור אותו חפשו לקחו את אישורי המעבר ומאז איש מהמשפחה אינו יכול לעבד את אדמתו.

שער פרעון 708 נפתח 3 פעמים בשבוע, בוקר וערב בלבד. פלסטיני שסיים עבודתו בשדה אחרי 3-5 שעות נאלץ להמתין עד לשעה  16:00לפתיחת השער. החיילים עם המפתח לשער נוהגים לאחר בתירוצים שונים

והפלסטינים ממתינים שעות ארוכות, בחום ובקור ללא מחסה. נ’ קצין מעברים מקבל בדרך כלל דיווחים שקריים מחיילי היחידה שבשטח. (אני מציפה אותו בווטצ-אפים עם מידע עדכני שאני מקבלת מהשטח).

בשער מותר להם לעבור רק עם טרקטורים ועגלות. אם הם נכנסים רגלי עליהם להיכנס דרך מחסום אירתח. אבל לעתים קרובות יש להם כלים כבדים ללא טרקטורים או עגלות רתומות לחמורים, כמו כלי קציר,  ריסוס, מזמרות, טוריות  וכו’ – במקרים כאלו הם לא יכולים לעבור לא במחסום פרעון ולא במחסום אירתח. ואז מתחילים הטלפונים שלי למת”ק, הבקשות והתחנונים. אין לחפש הגיון בעריצות הכובש. החלטות מתקבלות בשרירות לב.