נוכחות מגינה בצפון בקעת הירדן הפלסטינית
נוסעות לבקר אצל משפחה בחומסה. פירוק מכונית משלל ציוד. ארוחת בוקר טעימה ושמחת פגישה. גילי, שבאה איתנו, היא חברת המשפחה ואחראית לאספקת הדברים.
מזג אוויר נעים, נוף מקסים. ירוק עם פריחה לבנה וצהובה. התעלמות מוחלטת של הטבע מהמציאות הלא אנושית.
מיהרנו להגיע לחמאם אל מליח, לשם מגיעות הפרות משנת הלילה שלהן. מלחכות את כל האזור. לא מבדילות בין שדה גנוב אחד לשני. וגם נכנסות לאזור המגורים.
משפחה אחת העבירה את הצאן שלה לאזור תיאסיר, כדי לצאת מאזור הסכנה. שם הם רועים עם בני המשפחה הבוגרים. ההורים חזרו לבית ומנסים להמשיך את החיים הבלתי אפשריים שנפלו עליהם. כל היום המתנחלים עושים סיבובי טרקטורונים, עיניהם צופות על הרועים הפלסטינים וכל רגע יכול לקרות משהו.
אנחנו יושבות עם שתי המשפחות, לאחר זמן קצר מבקשות לעבור למייתה, שם בתחילת השבוע הרסו להם מבנים. מייתה מחולקת לשני אזורי מגורים. את האחד הרס הצבא לגמרי, את השני בחלקו, עם הבטחה לחזור ולהרוס את היתר.
שתי משפחות צעירות נשארו על הגבעה אחרי שכמה משפחות אחרות כבר עזבו. למשפחה אחת הרסו את ביתה השבוע. והם עברו לגור בבית שעדיין עומד בקרבת מקום.
משפחה שנייה עברה למקום אחר עד יעבור זעם. כשהיינו במקום הגיע טרקטורון עם שני גבעותונים. הם נעצרו לתצלום נוכחות לידינו, עשו סיבוב והגיעו בדרך אחרת ונעלמו.
בלילה הקודם לבואנו הם הסתובבו במקום שלוש פעמים. הרעישו, גנבו מקדחה במקום אחד ושמונה טלאים קטנים.
בלילה אחרי שנלך משם יגיעו ארבעה מהם במכונית וישרפו את אחד הבתים ואת אוהל המגורים.
המשפחות לא היו שם כבר. רק הגברים. שראו את רכושם עולה באש.
הם גיבורים. יושבים איתנו. שותים קפה. לא מדברים, אלא אם נוציא מהם בכוח שהם מתוסכלים. חסרי אונים. אין להם שום עזרה או תמיכה מהרשות הפלסטינית ומאף אחד. מאוד זקוקים לנוכחות שלנו, הפעילים, שם. ומחכים שיבואו ימים אחרים. גם עייפים מלילות חסרי שינה. גם שלוש נשים וילדים קטנטנים יושבים איתנו. היו אפילו צחוקים מהשטויות שדברנו.
משם הגענו לסמרה, שם נמצאת משפחה גדולה – שלושה אחים בעלי משפחות גדולות והורים. מעליהם הקימו “מאחזון”, אוהל שמשקיף כל הזמן על כל צעד של הפלסטינים, מי בא מי הולך ולפי זה מתנהלים.
לפני שני לילות ירדו מהגבעות לאחד המאהלים והתיזו גז מדמיע לעיני שני הגברים שישנו בו. הם פונו לבית חולים. וחזרו. “אני רואה עכשיו מצוין. רואה אותך פעמיים,” אמר אחד מהם.
בבוקר נסעו להגיש תלונה במשטרה.
יום קודם הביא אחד מהם מבנה שירותים חדש שקנה ב 3000 ₪. המתנחלים גרמו לצבא לבוא ולהחליט שהמבנה לא יעמוד במקום. הקונה ובניו העלו את המבנה בחזרה לטנדר שהביא אותו.
התכבדנו בארוחה טעימה מאד ובשיחה עם המשפחה הנחמדה והלמדנית. כמעט כל הילדים לומדים לימודים גבוהים. וגם עוזרים להוריהם בכל העבודות.
משם נכנסנו לח’לת מכחול, לפגישה זריזה עם המשפחות. שם בינתיים רגוע. אבל אתמול הגיעו אליהם חיילים ואחרי ויכוח קולני, מסיבה לא ידועה, עצרו את הבעל והאישה. חזרו אחרי כמה שעות הביתה.
המצב קשה ברמות. מי שקרא את שיחה מקומית מבין את התכנית הכללית, הידועה זה שנים שעכשיו מתבצעת. וחוץ מלדעת ולהיות נוכח אין הרבה מה לעשות. הרוע שולט בשטח והוא חזק ועצום מאיתנו.
תיאור מיקום
ח'לת מכחול / מקחול
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב קטן של קהילת רועים הנמצא בדרך להתנחלות חמדת. שני מאחזים סמוכים ממררים את חייהם של הפלסטינים, המתפרנסים ממרעה, והצבא מגבה את המתנחלים. כך הולכים וקטנים שטחי המרעה האפשריים. ילדי המקום לומדים בבית הספר ביישוב עין אל בידא. תורים ארוכים בני 3 שעות לפעמים משתרכים במחסומי חמרה ותיאסיר המובילים לעיירה טובאס, וכך קשה לקבל מים
, אספקה ולמכור את הגבינה, החלב והבשר שמייצרים התושבים למחייתם.
בעקבות פיגוע קטלני במחסום תיאסיר בפברואר 2025 נסגר המחסום לחלוטין בינתיים.
(מעודכן למרץ 2025)
-
חומסה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעה. היישוב נידח בשטח C. אין דרכים נוחות להגיע אליו. תושביו מתפרנסים מעדרי הצאן שלהם. בדומה לקהילות רועים אחרות הם חיים ללא תשתיות בסיסיות. קהילת רועים זו חשופה להטרדות מתנחלים ולהריסות רכוש מצד הצבא באמצעות צווי מינהל אזרחי. בשנים 2020-2021 הפקיעו,פינו, והרסו את חומסה 9 פעמים!
Nurit PopperDec-16-2027נורית מאויימת על ידי המתנחלים מקרוב
-
חמאם אל-מליח
צפה בכל הדיווחים למקום זהמחסום תיאסיר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ממוקם על על כביש 5799 - אחד ממחסומי הבקעה ששולטים על המעבר בין צפון הגדה לבקעת הירדן. זמן רב עמד ריק ריק ופתוח ולצידו רק שלט המזהיר מפני כניסה לשטח A. היה צמוד למחנה צבאי ישן – עכשיו הכול מוזנח. כמה כסף השקיעו כאן, וכמה שטיפת מח לחיילי נצח יהודה וכפיר. כיום קשה מאוד לעבור שם. עיכובים רבים. פעמים רבות לא נותנים למורים מטובאס לעבור לבקעה לכפרים כמו עין אל בידא שבהם בתי ספר מקומיים ועקב כך לא מתקיימים לימודים. יש ימים נוספים בהם המחסום נסגר. באופן כללי מחכים שם כשעתיים עד 4 שעות כדי לצאת לכוון הבקעה וגם כדי לחזור. הרבה פעמים הם נאלצים להשתמש במחסום חמרה שגם הוא מוביל אל טובאס והגדה אבל גם בו יש תור ענק וזמן רב לחכות. בעקבות פיגוע קטלני בחיילי הבסיס הסמוך בפברואר 2025 נסגר המחסום לחלוטין בינתיים. (מעודכן למרץ 2025)
-