מתנחלים מטרידים ופורעים באל-מייתה, חמאם אל מליח ועין אל חילווה. גירוש עדרים מהמרעה בסמרה, ובלילה לקינוח השחתת רכוש באלפי שקלים בחמאם אל מליח.
עין אל חילווה, אל-מייתה וחמאם אל מליח הם יישובי רועים בהם מתגוררים 6-10 משפחות. הם נמצאים ממחסום תיאסיר לכיוון טובאס
בשבע בבוקר התקבלה קריאה מאל-מייתה  – מתנחלים מסתובבים בין הבתים עם העדרים ומגיעים לפתח הבית. שני מלווים יצאו לכיוון ועד שהגיעו המתנחלים כבר עזבו. התושבים ציינו שהדבר קורה מדי יום ושהמתנחלים לא מאפשרים להם לצאת למרעה. הם פוחדים להתעמת איתם כי בסופו של דבר המתנחלים מעלילים עליהם שהם זורקים אבנים ואז הם נעצרים ע”י הצבא.
במקביל התקבלה קריאה מחמאם אל מליח שחבורת מתנחלים עם ג’יפ וטרקטורון מסתובבים סביב בית האבן, בו מתגוררות המשפחות ובימי חול פועל שם בית ספר לילדי הכפרים. המתנדבים פתחו קריאה למשטרה. כשהמתנחלים שמעו זאת הם נעלמו. המשטרה כמובן לא הגיעה.
ב 9.00 בבוקר התקבלה קריאה מעין אל חילווה. ק’ אמר שהם מרביצים לבניו הרועים את העדר, שירד לשתות מים סמוך לבית באזור ח’רבת ג’מאל. עד שהמתנדבים הגיעו כנראה המתנחלים הסתפקו בהטרדה וגירוש העדר ועזבו. המתנדבים התקשרו למשטרה, אך זאת לא  טרחה להגיע.
כל התיזוז הזה מטרתו לייצר אווירת הפחדה, לדחיקת הרועים  מאזורי המרעה ולחשש מפני גנבת עדרים. הרועים עומדים מולה באומץ בלתי רגיל. זאת אדמתם והם לא מוכנים לעזוב אותה, ולא את פרנסתם ומחויבותם לפרנסת משפחותיהם. זהו צדק צדק תרדוף לכל תושבי הארץ!!!

ח’לת מכחול :
הקהילה כולה מוטרדת כל הזמן ע”י הנערים מחוות אורי, שהוקמה לפני כ-10 שנים ולאחרונה הוכרה כמאחז חוקי, כנגד החוק הבינלאומי באזור אום זוקא. אורי בעל החווה מצייד את הנערים והבחורים בריינג’רים ואף בנשק. י’, רעה סמוך לבית והכבשים אכלו את העשב שעדיין צומח. בסביבות הצהרים הגיעו שני מתנחלים צעירים על טרקטורון ממאחז אורי ופיזרו את העדר ופצעו כבשה. המלווים הגיעו במהירות והצליחו להרחיק את המתנחלים. אלה הזעיקו את הצבא, שצעק על המלווים לעזוב את השטח בטענה שהם מפריעים, ובטענה שזה שטח אש. למרות שהדבר לא נכון ובוודאי לא בשבת, הצבא ניסה לעצור את הרועה ובנו על סמך תלונת המתנחלים שהרועה תקף אותם. הרועה הכחיש, וטען שהמתנחלים הם שתקפו ופצעו כבשה, ובנוסף הנחיתו מכה בבטנו  וידו נשברה, לדבריו.  המתנדבים התקרבו וביקשו לדבר אך החיילים סרבו והרחיקו אותם שוב. לבסוף הצבא עזב ללא מעצרים והמתנדבים לקחו את הרועה למרפאה בעין אל בידא. למזלו ידו לא נשברה הוא קיבל תרופות נגד כאבים והמלווים החזירו אותו לביתו.

סמרה:
יישוב של ארבע משפחות עם ילדים, היושב על אדמות פרטיות של הפלסטינים – 100 דונם מאושרים בטאבו  באזור אום זוקא ובקרבת המאחז של אורי. כבר זמן רב שאינם יכולים לצאת למרעה רחוק כי הוטרדו ע”י  תושבי המאחז של אורי. לפני כשבועיים הגיעו למקום 10 מתנחלים צעירים חדשים והקימו סוכת מאחז חדש  כ-50 מטרים במעלה הגבעה מעל בתיהם של התושבים הפלסטינים. התושבים הפלסטינים יצאו למרעה עם בוקר אך המתנחלים הצעירים ירדו עם כלבים והבריחו את העדרים של הפלסטינים בחזרה אל הדירים. הרועים הפלסטינים לא ויתרו ועברו לגבעה השנייה, גם שם שני מתנחלים עמדו ולא נתנו להם לרעות ודחקו את הרועים לשטח צ, מספר דונמים על הגבעה השנייה.

הרועים לא קראו למשטרה, כי מניסיונם זו אינה עושה דבר, או לחילופין עוצרת אותם בטענה שהם התוקפים ולא המתנחלים. אחה”צ הרועים ניסו לצאת למרעה בשנית אך שוב גורשו מהגבעה לתחתית ההר. גם  בלילה  לא היה שקט. החל משעה 21.00  המשיכו המתנחלים למרר את חיי הרועים. האירו בפרוז’קטורים לתוך הבתים, העיפו זיקוקים באוויר והשמיעו מוזיקה בקולי קולות, ביניהם השיר הידוע: שיישרף לכם הכפר.
כך עד 3 לפנות בוקר.

לקראת לילה:
ב-17.30 התחיל להחשיך ונקראנו במהירות לחומסה ע”י ק’. מתנחל עבר עם הטרקטורון. נשארנו כרבע שעה אך נקראנו בדחיפות ע”י ז’ מעין אל חילווה, בעל המאחז הסמוך חגי הגיע עם טרקטורון לחצר הבית שלה .  הגענו וראינו את חגי משוחח עם רועה אחר. התבקשנו להתרחק כי השיחה פרטית . הרועה סיפר אח”כ כי חגי החזיר לו פרה שאיבדה דרכה ונכנסה לשטח שלו ובו זמנית הזהיר שאם הפרות יגיעו שוב לשם הפעם יחרים את העדר כולו .

אני ושרה, שתי המתנדבות שנותרו באזור, חזרנו לחמאם אל מליח וב 22.30 התקבלה קריאה של השכן מהצד השני של חמאם אל מליח, כ-100 מטר הליכה מבית האבן, שמתנחלים חוצים את השביל ליד בית האבן. יצאנו מיידית וגילינו שישה מתנחלים צעירים על השביל. הזעקנו משטרה. המתנחלים הצעירים הסתתרו בחסות החשכה במקום כלשהו, לא לפני שנכנסו לבית התושב השלישי המבוגר, שגר בשטח במבנה פחון, והעיפו את המזרונים והמצעים שלו ושל אשתו מחוץ לבית כשהם מגרשים אותם מחוץ למבנה שלהם. המשטרה הגיעה, השוטרים הקשיבו ואמרו שיש להגיש תלונה במשטרה והבטיחה לעשות סיבוב כדי למנוע מהמתנחלים להתנכל.

עם בוקר התעוררו התושבים בחמאם אל מליח וגילו את הנזק הגדול האמיתי שחוללו המתנחלים בחסות החשכה, הם חתכו  בסכין וקרעו את כל שקי השעורה שהיו מוצבים בערמה בין הבתים. זה מזון הכבשים בעת שאין אפשרות לאכול במרעה. הנזק הוא עשרות אלפי שקלים .

עזבנו בלב כבד לפני שהאיר השחר בחמש. אין דין ואין דיין בימים האלה כבימים ההם בימי השופטים בתקופת התנ”ך. אך התושבים אינם מוכנים לוותר – זאת אדמתם והם יישארו שם .