קדום: החיילים מחכים להפגנה לפתיחת הכביש ושני ילדים פצועים
נשאלת השאלה הבלתי נמנעת – מה עושים החיילים במרחב הציבורי והפרטי של כפר פלסטיני שקט, שתושביו רוצים רק דבר אחד – שתפתח הדרך המובילה לכביש הראשי. האם זו הצדקה לצבא להכנס לכפר מדי שבוע ולהתמקם בבתים פרטיים ולירות לכל עבר.
הגענו לקדום בשעה 1 כפי שתכננו. זו השעה שמסיימים את תפילת שישי במסגד ומתארגנים להפגנה. במעלה הרחוב, במרחק ממקום ההתכנסות, כבר היו אנשים, מקפידים לעמוד סמוך לחומות שמקיפות את חצרות הבתים. הבנו שלא נוכל לחנות את הרכב במקום הרגיל. כשיצאנו מהמכונית שמענו קול נפץ. רימון הלם. לאחר כמה שניות עוד אחד. וכך מדי דקה או שתיים היה פיצוץ. ההרגשה היתה כמו בשדה קרב. המקומיים לידנו סיפרו שהחיילים התמקמו משעות הבוקר על גגות הבתים, חולשים על הדרך למסגד וממנו, מונעים מעבר בטוח.
החלטנו להגיע למסגד בדרך חלופית. גם שם מראה דומה. על גגות הבתים נראו ילדים ומבוגרים משקיפים מלמעלה על המחזה. חיילים חמושים לבושי קסדה ומדים שחורים נראו בברור ממרפסת בקומה העליונה של אחד הבתים. נעמדנו מול המסגד ליד שער לחצר רחבת ידיים ומטופחת. אנשים וילדים התגודדו סמוך לכניסה הראשית המוצלת על ידי פרגולה. מישהו הציע לנו להיכנס ולשבת בצל. הגבנו בחיוך להזמנה האדיבה. בזמן אחר היה נחמד להתארח שם. מכל עבר נשמעו קולות נפץ.
ירדנו במורד הרחוב ונעמדנו סמוך לשדה קוצים. הבחנו בשולי השטח בקבר שיח’ עתיק וסמוך לו ביתן אבן. ילדים ומבוגרים הגיעו מדי פעם לשדה הזרוע אבנים ומלאו דליים באבנים. הם הקפידו ללכת סמוך לחומות כדי לא להיות מטרה לצלפים. בשדה רעו חמורים. אדם עם שער שיבה שהעיד על עצמו שהוא זקן, כמעט בן 70, דובר עברית, סיפר על התנכלויות שחווה עם הצבא בחלקת אדמה ששייכת לו. יחסו למיידי האבנים סלחני. הוא מבין שאין בכך תועלת. החמורים בשטח הסמוך הם שלו. ברגע מסוים החליט שכדי לשמור על שלומם ראוי שיכניסם לביתן האבן. ואכן, כחמש דקות לאחר מכן ראינו מטח של סילוני גאז מדמיע מתנשא בדיוק מול השדה ולאחר מכן נחיתה והתלקחות אש בשדה הקוצים. לרווחתו של האיש החמורים שלו מוגנים. מהר מאד הגיעו אנשים עם צינור גינה לנסות לכבות את האש.
לפתע, פיצוץ עז במיוחד והמולה מהכביש המקביל. מגג אחד הבתים המשקיף על הסביבה מגבוה, שמענו קריאות: וואלד זריר. הבנו שילד קטן נפצע. הגיע אמבולנס. דיברו על כך שהיו יריות לכיוון האמבולנס, אולי כדי למנוע פינוי בטוח. מאוחר יותר התברר שילדה קטנה שהשקיפה מחלון ביתה לרחוב, נורתה בכדור גומי ונפצעה בפנים. אביה, מפקד משטרת שכם, נפצע גם הוא.
התמונה נלקחה מדף הפייסבוק של קדום.
בקישור הכתבה של הטלוויזיה הפלסטינית:
קדום - קדומים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
הכפר קדום
קיים כ 4.000 שנה. תושבים החיים כיום מתפרנסים מחקלאות ומזיתים. (הנוף ההררי מכוסה עצי זית. פה ושם כתמי ירק חקלאי).עיר המחוז של קדום הייתה שכם עד 1994, ומאז עבר הכפר לעיר המחוז קלקיליה.
בכפר 4.000 נפשות (2013) הכפר עצמו הוא בשטח B, כלומר שליטה אזרחית פלסטינית.. לתושבי הכפר 22.000 דונם, מהם 11.000 – שטח C. הגישה לאדמות בשטח C דורשת תיאום עם הצבא כלומר, כמעט לא זמינה.התנחלות קדומים נוסדה ב 1975 על אדמות הכפר קדום, ומאז התרחבה ל 5 "קדומימים" – מרכז, מזרח וכיו"ב. ההתנחלות קדומים מפרידה בין הכפר לאדמותיו ומונעת גישה אל הכביש הראשי.
הכביש שחיבר את קדום אל כביש 55 נסגר עבור תושבי ב 2003. וכך, במקום להגיע מקדוּם אל ג'ית – מרחק של קילומטר וחצי – ב פחות מ 10 דקות, עכשיו המרחק הוא 12 ק"מ בדרך מאד משובשת (דרך ח'גה ופונדוק ).
מאז 2004 תושבי קדום מגישים בקשות שיפתחו להם את הדרך לכביש 55 ואינם נענים.
אנשי הכפר מפגינים מאז יולי 2011 ועד היום הזה כל יום ששי נגד סגירת הכביש ונגד גזילת אדמותיהם. הם צועדים עד קצה הכפר, ושם עוצרים. יש "טקס" קבוע של הפגנה, ועימות עם הצבא שמגיע למקום ההפגנה שבתוך הכפר, בקצה הכביש החסום. הצבא מגיב להפגנות שמתקיימות בתוך שטח הכפר על ידי כלים חריפים צליפות כדורי גומי, בואש, גז מדמיע שגורמים לנזקים גופניים לתושבי הכפר. עשרות רבות נעצרים על ידי הצבא. בנוסף יש הפחדה של בני נוער וילדים על ידי פרסום תמונותיהם בחוצות הכפר.לאחרונה התחיל הצבא להשתמש גם בירי אש חיה . ב-12.7.19, ילד בן 10 מהכפר נורה בראשו בידי צלף בעומדו ליד ביתו בעת הפגנה ונפצע קשה.
מעודכן לספטמבר 2019
Shoshi Anbar25/09/2015קדומים: בכניסה מחסום ודגל ישראל
-