קלנדיה במת"ק עשרים דקות לפני שעת הנעילה החיילת נועלת את השער,
יום חג שחגיגיות אין בו ומחסום חדש שחידוש אין בו.
נכון שמרבית בתי העסק והחנויות במחנה הפליטים סגורים לרגל חג הקורבן אבל האווירה אווירת חולין היא.
הנושא המדובר היה החרמת רכבו של שאדי באשמת גביית כסף מנוסעים.
שאדי נהג טקסי שאין לו רישיון למונית.
איך הם יודעים שלא משלמים לו? הרי אף אחד, למעט מלשינים שגוזרים קופון ממלשינותם לא מתנדב לספר להם, מה שהם עושים זה עוצרים את הרכב ושואלים את הנוסעים שבהתחלה שותקים, אבל אחרי שמאיימים עליהם בהטלת מניעה ו/או ביטול אישור הגעה לבי”ח מודים.
עכשיו הרכב של שאדי מוחרם לחודש, שיחלוף החודש יועמד שאדי לדין, במשפט צפוי שיורשע ויוטל עליו קנס בן כמה אלפי שקלים ועל-תנאי למשך שנתיים או יותר.
נכון שמבנה המחסום בוהק ונכון שאורח לרגע עשוי לדמות שבא בשעריו של מפעל מודרני ויעיל.
אבל מבחינת היחס לאלפים שנאלצים להגיע למקום ולעמוד בתורים ולהישמע להוראות החיילים ולהיבדק – מה שהיה הוא מה שיש.
אז כעתה הם מתוזזים בין המסלולים, התורים מתארכים ואנשים שעמדו ראשונים מוצאים עצמם בסוף וחוזר חלילה.
- יותר טוב עכשיו, אמר השוטר בשבחי המחסום, עכשיו כמעט שאין אתם (הפלסטינים) חיכוך.
ואני יודעת שה”אין אתם חיכוך”, זה בדיוק מה שהופך אותם, את הפלסטינים לבלתי נוכחים, כי רק כשרואים ונוגעים ומקשיבים ומריחים בני אדם הם קיימים.
הלאה משם לעומקו של המחסום, למת”ק, כשהשעה היא עשרים דקות לפני השעה ארבע, כלומר עשרים דקות לפני שעת הנעילה – חיילת מגרשת את הנמצאים ונועלת את השער,
- אבל עוד לא ארבע, טענתי,
- היום אנחנו סוגרים מוקדם.
- הודעתם לפלסטינים על השינוי?
משכה בכתפיים ונעלמה.
- אבל האישה שלי צריכה אישור לבית חולים… – ניסה איש צעיר,
- הודיעו לי שהאישור שלי מחכה לי, תיקחי אותו מהשולחן ותתני לי.. –ניסה אחר,
אבל הם כאחרים נאלצו להסתפק במשיכת הכתפיים של החיילת ובתבואו מחר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-