קלנדיה, הורסים אבל לא בונים
הגענו לקלנדיה ב-5:15 מבלי לדעת למה לצפות, אולם המצב היה כמו בכל בוקר אחר ללא סימנים של אלימות. נכנסנו לקפה, שם קיבלו את פנינו באדישות, למעט כמה אנשים שבירכו אותנו לשלום ודיברו עם ברוס כשהם שמחים להצטלם.
כשנכנסנו למתחם המחסום, הרחבה שלפני החלונות הייתה מלאה לגמרי והחייל פתח את הקרוסלה לעתים קרובות ואיפשר לזרם אנשים לעבור. מוכר הכעכים אמר שהוא לא יכול לספק לנו מידע כי הוא עוזב בשעת בוקר מוקדמת ומגיע הביתה ולמיטה כבר ב-6:30. זה לא מפתיע בהתחשב בכובד העגלה שעליו לדחוף מדי בוקר, והוא כבר לא צעיר, וראייתו מידרדרת.
הסככה הייתה מלאה והתור בחוץ הגיע חצי הדרך לכביש. יצאנו החוצה, ושם הכול היה כרגיל. ברוס צילם.
אין כל סימני בנייה – לא במקם שבו היה מגרש החנייה ולא במעגל התנועה. אנו תוהים מדוע טרחו להרוס הכול אם אין כוונה לבנות שום דבר. אולי רק כדי להוסיף לתחושה הכללית של כאוס, לכלוך, ואולי פשוט כדי להראות לפלסטינים איזה בוז רוחשים להם השלטונות.
למרות שהוא במקום כבר בפעם השנייה, ברוס עדיין מזועזע ונרעש ממה שהוא רואה. כפי שכבר נאמר בעבר, טוב שאנחנו – שהתנסינו כבר שנים רבות במראות הללו, וגם אם לא נהיינו דישות למתרחש – זוכות לראות אותם דרך עיני של מי שמבקר מזדמן.
צלם נוסף נוכח במקום. כשברוס שאל אותו מנין הוא, התשובה הייתה שהוא מצלם למען עצמו. אבל כששאלתי אותו, הביט בי באיבה ואמר “אם תרצו”. לא טרחתי להחזיר לו מבט.
בשלב מסוים שבו הקרוסלות לא נפתחו בתדירות הקודמת, התור קרס. זה מראה עד כמה חשוב שהקרוסלות היו פתוחות מספיק כדי לאפשר לאנשים בתור להרגיש שהם זזים. ברגע שהם בפנים, פוחת המתח המורגש בסככה.
מבעד לסורגי הכלוב נראה מבטו של האיש שבוודאי השכים ב-3 או 4 לפנות בוקר כדי להגיע למחסום, בקור, מודע להמתנה הצפויה לו, ובתקווה שהוא יספיק לעבור בזמן כדי שהמעסיק שלו לא יפטר אותו בגין איחור, והוא עומד ועוד, משתרך עד שהוא מגיע לאשנב הבדיקה. החיייל מביט בו באדישות של אדם היושב לו בחדרון מוסק על כיסא נוח, לידו ספל הקפה, ואז מנופף לו לעבור. והאיש אסיר תודה אפילו לכך, אפילו משום שלא מודיעים לו פתאום שהאישור שלו נשלל. ואז הלאה לתוך ישראל, שם הוא עלול שוב להיות מעוכב. לעבודה ואז הביתה בסופו של יום ומי יודע כמה זמן או כוח יהיו לו ליהנות מחברת משפחתו בטרם ישוב לשגרת יומו האומללה.
השער ההומניטארי היה סגור, אף שהשעה כבר 8 בבוקר. טלפנתי למת”ק ואמרתי להם שעומדים שם נשים וילדים רבים מאוד והמצב ממש גרוע. החייל בפנים אמר שהוא לא יכול לפתוח את השער בעצמו ולבדוק, אבל ראיתי גם שהוא מטלפן והפעם בתוך 5 דקות הגיעו שני חיילים, השער נפתח והמצב השתפר, כך שב-8:30 יכולנו כבר לעזוב.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-