קלנדיה - הקרוסלות נעולות ועמדת החיילים ריקה
- “יש לי רק דבר אחד להגיד לכם ששם וזה שאתם בושה, פשוט בושה. התפקיד שלכם זה לדאוג לרווחת האוכלוסייה המוחזקת, הכבושה, ומה שאתם עושים זה שמים עליהם ***.“
לא עלה ולא עולה בדעתי שהם ששם ייקחו את זה לתשומת לבם, אני רק מקווה ששיחות הטלפון מוקלטות.
זו הייתה השיחה השביעית אולי השמינית למוקד ויוצאת דופן הייתה מקודמותיה כי לא חיכיתי לתשובה הרפטטיבית שהכל בסדר והכל כרגיל.
הכל, אבל הכל היה לא בסדר וממש לא כרגיל.
מצב המחסום בשעה של אחה”צ שהיא שעה של לא עומס הייתה שמאות בני אדם צבאו על הפתחים מבחוץ ומבפנים ומצב התנועה היה שאין תנועה. והחיילים? – לא היו.
רק באחד ממסלולי המעבר נכחו חיילים שתיפקדו כמו בשביתת האטה.
לא טלפנתי אליהם בגלל מאות האנשים שלא יכלו לעבור. בשביל זה הם לא צריכים אותי, בשביל זה יש להם פלסמות.
טלפנתי בגלל אחמד בן השמונה שהוא ואמא שלו הגיעו למחסום וצריכים היו לתקף במת”ק את אישור המעבר שבידם כדי להמשיך את הדרך הביתה, לעזה.
לפני כמה שעות אחמד שוחרר מביה”ח אל-נג’אח שבנבלוס כשמסכה על פניו ותחבושת על המקום בו הייתה אינפוזיה על גב ידו.
שעתיים וחצי האם ובנה חיכו מול קרוסלות נעולות ומול עמדת חיילים ריקה.
שעה וחצי עמדתי שם אתם. טלפנתי למוקד ושוב טלפנתי ושוב ובכל פעם נענתי שהכל בסדר והכל כרגיל. אבל הכל היה לא בסדר והכל היה לא כרגיל, הדרך הייתה חסומה ועמדת החיילים הייתה ריקה.
אחמד התעייף וקרס לישיבה. הקור גבר והאם כיסתה את בנה במעיל. אחמד היה צמא אבל מים אין במקום הזה. נתתי לו את בקבוק המים שלי והמשכתי להטריד את אלו ששם בבקשה לפתוח את הדרך בפני הילד ואמו ושבתי ושמעתי שבכל בסדר והכל כרגיל.
- כששעת הסגירה עברה והיה ודאי שאחמד לא יגיע ביום הזה הביתה, שבתי וטלפנתי ואמרתי את שעל לבי, את הטקסט שבפתיח.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-