קלנדיה ובית חנינא
על תינוקת אחת ועיתונאית רצוחה אחת ועל הקו המקשר בין הכאן לשם.
מחסום קלנדיה מפריד בין בני אדם שסומנו ע”י השלטון כחסרי זכויות לבין בעלי זכויות יחסיות שעלולות להילקח בכל רגע נתון.
עם זאת בשני הצדדים חיים בני אדם שלא באמת יש הבדל ביניהם, כי לא המחסום ולא חומת האפרטהייד עושה אותם שונים אלו מאלו, לא מכהה את רגשותיהם ולא את כמיהתם לחירות.
לא באמת יש הבדל בין התינוקת שנולדה ברמאללה ובשל הנהלים והנסיבות עוכבה במחסום כשהיא עטופה בידי אמה לבין כל תינוקת שנולדה במרחק הליכה ממקום עיכוב האמבולנס.
“היא בת חודש וחצי”, אמר נהג האמבולנס, “לא” אמרה האם שעבורה כל יום בחיי ילדתה נספר, “היא בת שנה ועשרה ימים”.
התינוקת, שנולדה עם שלפוחית שתן פגומה הופנתה לניתוח בביה”ח סנט-ג’וזף שבמזרח ירושלים.
כשם שהאם סופרת את הימים, ספרתי אני את דקות ההמתנה עד שהותר להעביר את האם ובתה מאמבולנס שטחים לאמבולנס ירושלמי ולהמשיך את הדרך.
חמישים וחמש דקות נדרשו לפתור את הפלונטר שנוצר בין ביה”ח למשרדים שמנפיקים אישור מעבר לחולים, ואני שואלת לשם מה צריך את השב”כ בין תינוקת לרופאיה? האם אין דינו של תינוק פה כדינו של תינוק שם? האין זכות מולדת לטיפול רפואי?
באותו הקשר של חירות וזכויות, בבית חנינא, שכונת מגוריה של שירין אבו-עאקלה שנרצחה עם שחר יום זה, התקיימה מחאה רבת משתתפים. רבת משתתפים פלסטינים ורבת זרועות המשטרה כולם שניסו בלא הצלחה לפזר את המוחים תוך שימוש באלימות ומעצרים.
עם רב עמדנו בכל פינות הצומת כשהמוני חמושים דחפו אותנו באלימות פיזית ומילולית, ולא חסו על נשים, גברים, צעירים וקשישים.
בחור שעמד מאחורי צעק לעבר השוטרים:
“לא נשאר לכם עוד הרבה זמן!”
כשחזר על הקריאה “לא נשאר לכם עוד הרבה זמן”, פרצה לעברו קבוצת שוטרים, הפילו את הבחור על הכביש כשפניו כלפי מטה, ברכי משטרה הצמידו אותו לאספלט, ידיו נאזקו מאחורי גבו והוא נלקח למעצר בידי ארבעה סמויים לבושי אזרחית שלפתע חבשו כובעי משטרה. שניים אחזו בזרועותיו ונשאוהו הלאה משם בעוד שניים הלכו באגפים כשפניהם לאחור, מבטם מופנה אל גגות הבתים וידם אל אקדח שהוחבא במותן.
נוכח המחאה ומפגן העוצמה של הפלסטינים, כשכל העת גברים נשים וילדים המשיכו לנהור אל הצומת, מצאתי את עצמי עומדת משתהה ומבלי דעת חוזרת ואומרת: ככה, ככה!
כשמפקד הכוחות במקום הבין שאינו יכול לקהל הרב, צעק בטלפון לאי-שם: “תביאו את מג”ב עם הספוג, תביאו את הספוגים!” במהרה הגיעו חמושי יס”מ ששרשראות כדורי ספוג על חזם, מהעבר האחר הגיע רכב בואש, המעצרים נמשכו, וכששמעתי מאחורי גבי שוטר אומר לחברו: תעצור את האישה עם התיק האדום וידעתי שזו אני האישה עם התיק האדום, נטמעתי בקהל העצום ונעלמתי כשאני זוכרת את שאמר לי כמה שעות קודם מוחמד, הפרמדיק שהעביר את התינוקת בין האמבולנסים:
אם את חושבת שכל מה שאת עושה ומה שאת כותבת עוזר למשהו או משנה משהו – אז לא.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-