קלנדיה, יום ב’ 2.8.10, אחה”צ
15:30, קלנדיה: התנועה זרמה בחוץ ולא היו תורים בפנים. שני מעברים פעילים (3 ו-4) שירתו בעלי תעודות כחולות, גברים כנשים. מעבר מס' 1 היה מיועד לבעלי תעודות פלשתיניות, אבל לא המתינו שם אנשים בכלל.
שמנו לב שאדם בודד ממתין במסלול מס' 5, מסלול המת"ק. אף אחד לא שם לב אליו והזמן (עד סגירת המת"ק) הלך ואזל. טלפנו למת"ק ולחמ"ל ובקשנו שיפתחו לו את המעבר אך כלום לא קרה. האיש היה צריך רישיון לקבור קרוב שמת. לאחר המתנה של כחצי שעה הגיע חייל שבדק את ניירותיו, ואחרי שבירר טלפונית, הכניס את האדם למשרדי המת"ק.
16:00: בחורה עם כסא גלגלים (ריק) מלווה במאבטח אזרחי (שפתח עבורה את "השערים ההומאניטאריים") הגיעה לתוך המחסום ונעמדת במעבר מס' 4. עוד אנו תוהים איך היא תיכנס פנימה לאזור הבידוק וכבר מתכננים שאחת מאתנו תיכנס ותבקש מהחיילות לפתוח את השער עבורה, ופתאום קרס המחשב וכולם נאלצו להמתין במשך דקות ארוכות.
16:20: נתניה טלפנה לקינן* ומיד הוא בא והעביר את הבחורה עם כסא הגלגלים דרך השערים החיצוניים.
ב-16:30 המחשב חזר לתפקד. ב-16:40 גם אנחנו הצלחנו לעבור לצד הירושלמי. שם פגשנו 3 נשים צעירות מחו"ל, חברות בארגוני נשים שונות. הן ניסו לעבור עם דרכוניהן והוכנסו לחדר הבידוק לתשאול. אחת מהן, בחורה יפנית, בילתה שם הרבה זמן כי לא הייתה לה ויזה לישראל בדרכונה (היא ביקשה לא להטביע חותמת כאשר נכנסה לישראל). הנוהל הוא כנראה לבדוק את הכניסות מול משרד הפנים (כך שבאופן עקרוני אפשר לעבור במחסום בלי ויזה בדרכון).
16:50: במעבר המערבי (לעוברים צפונה ונכנסים לגדה המערבית) רק 2 מ-4 המכונות הביומטריות פועלות. אבל הפועלים החוזרים מיום עבודתם מסתדרים ועוברים מהר.
17:30: אין תורים במעברים הפנימיים ואין כמעט אנשים בסככה הצפונית חוץ מכמה פועלים ממתינים להסעות. עזבנו את קלנדיה לחזור ירושלים. בדרך עברנו את מחסומי ליל/ג'בע וחיזמה. לא היו תורים והתנועה זרמה.
* ראו דו"ח קלנדיה מה 26.7. 050/6235600 (קינן).
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-