קלנדיה, יום ב’ 27.6.11, אחה”צ
קלנדיה, 15:50: איך שהגענו למחסום כבר ראינו אמבולנס מישראל ממתין בכיכר הדרומית ומקבילו הפלשתיני שחנה במרכז הכיכר הצפונית. כששאלנו את הנהג מה קורה, אמר לנו שהחיילים טוענים שאין תיאום (והנהג מאשר שיש). ישר טלפנו לחמ"ל ודברנו עם קרין שהייתה עניינית ומנומסת. מסרנו לה את שם האישה המבוגרת שעברה טיפול בירדן ומחזיקה אישורים לה ולמלווה שלה לחזור לעזה עוד היום. קרין הבטיחה לבדוק את העניין ותוך 5 דקות האמבולנס נקרא במערכת הכריזה להתקדם לתוך המחסום. נשאלת השאלה, אולי חיילי המחסום אינם מצויידים במספר הטלפון של החמ"ל כדי שיוכלו בעצמם לקדם עניינים ולא לחכות לצוותי MWלעשות זאת למענם.
נכנסנו למעברים בשעה 4. זרם המגיעים למחסום היה די חלש ולמרות זאת היה תור של 11 בסככה הצפונית ושני השרוולים הפעילים היו מלאים. התורים, אם זזו, עשו זאת לאט – בקצב קרחוני (ולא קרחון בחום של יוני ים תיכוני). טלפנו לדווח על המצב לקרין וליחידת המעברים. כולם הבטיחו לטפל בעניין, אבל כלום לא קרה. נעמדנו בתור בשרוול מס' 3 ושוחחנו עם הסובבים אותנו. (בחור אחד סיפר שיש עומס רב בקלנדיה דווקא בשבת אחה"צ. החיילים לא עובדים, ואנשים יכולים לחכות שעות בתור.)
לקח לנו 25 דקות לעבור במחסום. שני החיילים שישבו באקוואריום לא נראו עוינים במיוחד, רק לא פעלו ביעילות. הם ספרו שקבלו הוראות לא להכניס יותר מ-3 אנשים בבת אחת למעבר והמשתמע היה כאילו לא מצפים מהם לעבוד במהירות. אולי המפקדים צריכים להבהיר שהחיילים נותנים שירות לציבור, חלק מהם תושבי ישראל, וחייבים להתנהג בהתאם.
למרות אזהרות מוקדמות, בצאתנו טלפנתי לשמוליק, השוטר האחראי, לדווח מה קורה. כצפוי הוא צעק עלי ש-25 דקות המתנה בקלנדיה אחה"צ זה זמן סביר לגמרי ו-100 איש ממתינים בתורים בכלל איננו "עומס".
אולם, כאשר חזרנו לכניסה הצפונית למחסום בשעה 5 ראינו שנפתח מסלול שלישי והתורים הצטמצמו מאד. בכלל לא היה תור בסככה הצפונית.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-