קלנדיה, יום ג’ 2.3.10, בוקר
6.50 – היום גערה בנו המשטרה והסתירה את המציאות והראיות מעצמה. המחסום עמוס מאד לאחר שני ימי סגר.
תורים ארוכים מנשוא , איך יגיעו כולם לעבודה ולבתי הספר ולבתי החולים.ליד שער הנשים והילדים אשכול של ממתינים ושקט שורר בכל.האקומנים כאן מחמש בבוקר ולדבריהם כך זה נראה כל הזמן,השערים נפתחים לעתים רחוקות ולזמן קצר מאד .אין דחיפות וזעם , רק צער. חיכינו כעשר דקות ובמשך הזמן הזה לא נפתח אף שער . שיחת בקשה למוקד ההומניטרי הניבה מיד את פתיחתו של אחד השערים.נראה שהיום יומו של משטר ההמעטה – קודם נגמור את הבדיקות בשרוולים ואז נכניס את הקבוצה הבאה. המדיניות באשר לפתיחתו של שער הנשים והילדים סתומה לחלוטין – למה נותנים להם לחכות עם ילדים על הידיים, ובינתיים שועטים צעירים ותופסים את מקומם בתוך השרוול
למה דווקא הם , הקשישים שבקושי הולכים , ילדים קטנטנים ואימהות עם תינוקות ופעוטים על ידיהן צריכים לעבור שני שערי ברזל.
כחצי שעה לאחר בואנו , בשבע וחצי ,שוב תורים ארוכים בחוץ, וליד שער הנשים, בפנים היה כמעט ריק. שיחה נוספת למוקד פתחה מיד שערים.
בסביבות 8.00 התמעטו מאד התורים , רק שער הנשים עמוס מאד ואינו נפתח כבר זמן רב. מדי פעם מגיע קצין מת"ק ובודק אישורים , אך איך יפלס בעל האישור את דרכו בין הממתינים הרבים ויתקרב אל השער? ולמה הנשים והילדים ממשיכים לחכות בעמידה ממושכת כשכל שאר התורים כמעט נגמרו?. שיחה נוספת למוקד פותחת את השער לכמה דקות וכולם נכנסים באנחת רווחה.
ב – 8.10 אולם ההמתנה כמעט ריק, ואז יוצא אלינו קצין המת"ק, מציג עצמו ושואל מדוע אנחנו מתקשרות למוקד כשבחוץ אין כלל תור.
מאחוריו עומדים שני קציני משטרה , רב פקד ניגש אלינו ומדגיש את שאלותיו בטון שונה לחלוטין, למה אנחנו מפריעות , מתקשרות כשהכל בסדר , עובדה – אין תורים כלל , אנחנו יכולות לצלם ! (את האולם הריק). את שמו ,לדבריו, הוא לא חייב לתת לי.
זה היה היום שהיה , השני במרץ , למחרת חג הפורים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-