קלנדיה, יום ג’ 28.5.13, בוקר
היו תורים קצרים כשהגענו בשעה 05:45 אבל הזרימה הייתה בדרך כלל שוטפת – פעם או פעמיים שריקות מהממתינים הזכירו לחייל בתוך ה"אקווריום" לפתוח את הקרוסלות — וכבר בשעה 06:30 כלל לא היו תורים והעוברים עברו חופשי דרך הקרוסלה בקצה ה"מכלאה" השמאלי.
פעם אחת בקשנו מן השוטר שעמד בכניסה לאקווריום והתרועע עם החיילים בפנים לפתוח את השער ההומניטרי לאישה שעמדה לידו עם פעוט על הידיים. השוטר הגיב באומרו שהסמכות לפתוח את השער היא שלו בלבד. אנו הסכמנו אתו על כך ובקשנו שוב שיפעיל את סמכותו כדי לתת לאישה והילד לעבור. הוא חיכה כדקה או דקותיים ואז שלח את חייל המת"ק, שישב בתוך האקווריום, לפתוח את השער. אותו חייל נשאר בחוץ ופתח את השער עוד פעם או פעמיים כאשר קומץ של אנשים התאספו לידו, אבל רוב הזמן העוברים עשו את החשבון שיש להם סיכוי לעבור יותר מהר דרך המכלאות.
כאשר עמדנו לעזוב בסביבות 07:00, איש ניגש אלינו בלחץ ומבוכה ובקש עזרה. הוא אמר שהוא עובד באותו מקום בישראל כבר 30 שנה ועובר את המחסום יום-יום ללא בעיות, אבל הפעם המערכת לא הגיבה לתביעת האצבע שלו והחרימו לו את האשרה. התקשרנו למת"ק של קלנדיה לנסות לברר מה קרה, ללא הואיל. אבל מכיוון שהמת"ק נפתח לברורים כאלה רק בשעה 08:30, יעצנו לו לחכות במקום עד שעת הפתיחה. אז נזכרנו שלפני כמה שבועות היה מקרה אחר של החרמת אשרה מאדם שאף פעם לא נתקל בבעיה לפני-כן, ואז הסיבה הייתה קנס (על דו"ח תנועה) שטרם שולם. התברר שגם האיש הזה היה אמור לשלם קנס (על זה שהבן — הבוגר — שלו נעצר לאחר השתתפותו בהפגנה נגד גדר ההפרדה ונשפט למספר חודשים ולתשלום קנס של כמה אלפי שקלים). על זה, שערנו, החרימו את אשרת האב — שסיפר שדווקא הביא אתו באותו יום את הכסף לשלם את הקנס בדואר בקלנדיה.
וכך היה: כשהתקשרנו אליו יותר מאוחר, הקנס שולם, האשרה הוחזרה, והאיש נרגע. השאלה שנשארת בלבנו היא: אם הבן הבוגר נשפט לשלם קנס, למה החרימו את האשרה של אביו, אשר לא היה קשור כלל ל"פשע"? איפה הצדק הטבעי האלמנטרי כאן?
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-