קלנדיה - יום השישי הרביעי לחודש הרמדאן
ביום השישי הרביעי לחודש הרמדאן הייתה אווירה נינוחה יותר משהייתה בשבוע שעבר.
האווירה הפחות טעונה, תזזיתית וצועקת של החיילים והשוטרים, הקרינה כלפי הפלסטינים שהיו פחות לחוצים ופחות חרדים.
אבל זה שהייאוש נעשה יותר נוח לא מעלים אותו, כי למציאות הנוהגת שנים כה רבות ברחבי הגדה המערבית אסור להתרגל.
אותן הגבלות, אותו משטור, אותן גזירות, אותם מראות של גברים נשים וילדים מוחזרים לאחור, אותן מכלאות, אותן גדרות, אותם רובים שמופנים לגופם של בני האדם כמו היו חפצים ולא בני אנוש.
בסדר הקבוע מובלים אלפים בתורים שקבע להם השליט, בצד שהועיד להם השליט, בנתיבים שרוחבם מצטמצם עד שבא האדם אל מול עמדה עשויה בטון שלה חלון ממוגן וזה שיושב בעמדה בודק במחשב את כשירות העומד מולו להגיע לתפילה באל אקצה.
לא חופש הפולחן ולא זכויות יסוד הם שקובעים אלא המחשב והמחשב בלבד הוא שקובע מי יעלה בהר ומי ייחסם.
בכל שנה בחודש הרמדאן אני מנסה להבין את הסיבה להפרדה המגדרית, למה נקבעות דרכים שונות ונפרדות לנשים ולגברים, במה לדעתם של קובעי המדיניות שונה מעברם של בני האדם בכל יום מימי השנה במחסומי הצבא שבהם גברים ונשים נדחסים יחד ללא הפרדה לימי השישי לרמדאן?
מכבסת המילים שמספרת על הגנה מפני הטרדות מיניות לא תופסת מים, היא חרורה ככברה, הרי לא פעם ולא פעמיים נחשפו תקיפות מיניות מילוליות ופיזיות ואף מעשי אונס של חיילים בנשים פלסטיניות הנתונות למרותם, הרי גם בימים אלו שכביכול הם מגנים על הנשים, חיילים ושוטרים משמשים בצוותא עם שוטרות וחיילות במפגש עם הפלסטינים – נשים כגברים, אין זאת שהמטרה היחידה שעומדת מול עיניי השולט היא משטור יתר של מאות אלפי בני האדם.
גם את עניין השטח הענק סביב מבנה המחסום, זה שרגל פלסטיני מנועה מלדרוך בו והוא נועד לנציגי השלטון בלבד, הקרוי בצהלית “שטח סטרילי” אינני מבינה, כי בפועל, על פי מילות השם, השטח נקי מזיהומים, האם המשמעות היא שאנחנו, האנשים הכביכול רגילים הננו לשיטתם זוהמה?
אין זאת שהתשובה היא אותה תשובה כלשאלה הקודמת, שיטור יתר ומניעת זכויות.
רגע של נחת היה לי כשמשלחת של שלושה, שתיים חיילות ואחד חייל יצאו מהשטח הסטרילי וצעדו לעברי שעמדתי כשלפני תור הנשים ומאחורי מתנדבי העזרה הראשונה, “אסור לך לצלם אותנו” טענו תחילה בתוקף, הסברתי שהחוק מתיר לצלם כל לובש מדים מהיותו עובד ציבור, אז התרככה שיחתם ובמקום דרישה באה בקשה, עניתי שאשקול אבל לא מבטיחה להיענות. שאלו למה בכלל אני עומדת בחברת הפלסטינים, “זה מסוכן, אם תהיה לך בעיה רק הצבא הוא שיבוא לעזור”, בואו נפנה את השאלה לחברים שמאחור, אמרתי, הסתובבתי ואמרתי: “ג’יהאן (הקרובה ביותר), הם שואלים מי יעזור לי אם אקלע לצרה”, כמו מקהלה מיומנת נשמעה קריאה מכעשרה פיות: “אנחנו, אנחנו נעזור!”
מה שהעכיר את האווירה הכמו קלילה היו פניהן ומבטן הכבוי של האחיות שישבו בצל החומה, שהן ואביהן נפלו בסלקציה ולא הורשו להמשיך ליעד הנכסף.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-