קלנדיה - יום השישי השלישי של רמדאן
יום השישי השלישי לחודש הרמדאן
מזג האוויר הלוהט לא עצר בחומת ההפרדה ולא הבדיל בין אדם לאדם.
מה שלא השתנה גם כשהטמפרטורה נסקה אל מעבר לארבעים מעלות היו ההוראות שמבדילות בין אדם לאדם, בין המותר לאסור, בין מי שעובר למי שנדחה ומסולק.
רבים הקדימו כדי להימנע מהלהט שממעל, אבל את הצרת צעדיהם בידי אדם לא היה בידם למנוע.
מה שכן היה שונה מהפעמים הקודמות היה ריבוי הדחויים/המגורשים/המסולקים/המסורבים בני כל הגילאים. גזירת הסילוק לא פסחה על קשישים שחצו את הגיל המירבי שהוכתב השנה כהקלות לרמדאן.
גברים מכורכמי פנים, צעירים וזקנים ישבו על תלולית עפר בשורה ארוכה כשהם משהים את השיבה הביתה. אולי חיכו להסעה ואולי קיוו לביטול הגזירה.
אבל גזירת הגירוש לא בוטלה. ההומניות היא שבוטלה. גם לגישתם של החיילים והשוטרים הם שם לא כדי לחשוב או להתחשב, הם שם כדי לבצע ולקיים ולאבטח את הסדר.
“אני נותן שרות”, הגדיר את תפקידו שוטר מגב, כאילו שאלו שמולו לקוחות ולא בני אדם.
כשהתקרבה שעת הנעילה, כשקבוצה של נשים שצלחו את פגעי האדם והאקלים (45 מעלות) הגיעו למשוכה האחרונה, מצאו עצמן כלואות בשטח הפנימי של המחסום. לא כאן ולא שם, בין החיילת שמאחורי החלון הממוגן לדרך המובילה לירושלים. אולי תקלת מנגנון ואולי תקלת אדם.
שוטר מג”ב שהזדמן ניסה למשוך את תשומת לבה של החיילת שישבה צפונה בעמדה:
טלטל את השער – כלום. צעק “חיילת, חיילת” – כלום.
שלף מהכיס כרטיס מגנטי, פתח את השער ונכנס.
אני: “יופי שפתחת, עכשיו תן להן לצאת”.
הוא: “אי אפשר”.
אני: “עובדה שאפשר”.
הוא: “אי אפשר ואת תלכי לקיבינימט”.
נעל אחריו את השער. לא מיהרתי ללכת, בטח לא למקום אליו נשלחתי.
חיכיתי מול הנשים עד שבעלת האצבע שפותחת את הכפתור שפותח את הדלת שנפתחת אל מחוץ למחסום הואילה ללחוץ במקום הנכון והכלואות מיהרו לצאת ולהתקדם אל תחנת ההסעות ליעד פניהן, מסגד אל-אקצה.
גם הפעם סיירו במקום אח”מים מורמים מעם, הם כאנשי השטח הכפופים להם, לא באמת ראו את המוני האדם שמולם ומצבם לא נלקח בחשבון מדד השיקולים.
בלט בנוכחותו אביחי אדרעי (דו”צ בערבית) שלא הבחין או בחר שלא להבחין כשהאיש שלצדו (זה שבידו ת.ז. ירוקה) סולק מהמקום בבושת פנים.
ועוד משהו, אחרון ודי:
למרות הניסיון רב השנים בימי השישי לחודש הרמדאן, הנוכחות הרבה מספור של כלי ההרג שמכוונים לעבר בני האדם בדרכם לתפילה, לא ניתנת להכלה, לא נתפסת ולא ניתנת להתרגלות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-

