קלנדיה, יום ו’ 19.7.13, בוקר
יום שישי השני של הרמאדן – רק סרט וידיאו יכול לתאר את ההמונים ההולכים להסעות.
ב-10:00 מעבר הנשים עמוס. גברים שלא מכירים את קלנדיה ומגיעים לשם נשלחים למעבר הגברים,אלא אם כן הם נזקקים לכסא גלגלים.
אין שום שלוט או הסבר מי ולאן הולכים. פה ושם, נשים שמתעקשות, לא מוותרות על הזכות לעבור עם ילדיהן מעבר לגיל המוכתב כקריטריון.
נשים עוברות סנון ראשוני ושני. הגברים עוברים דרך שלוש מסננות שונות.
1.המשטרה הפלסטינית.
2.חיילי משמר הגבול מסלול בטונדות
3.לפני המחסום. מי שבספק או עם תסריך חייב לעבור דרך הקרוסלות, השאר במעקף מסביב למתחם.
10:44 צפייה במעבר הגברים. הבטונדות הוזזו קרוב יותר למעבר הראשון.
הרבה מסורבים, מוחזרים ל"דלת המסתובבת" החיילים מסמנים אותם בצעקות, "המשובץ – לא עובר, חולצה שחורה לא עובר. כובע הנייק פה מהבוקר מחפש לעשות צרות יש, לו פרצוף חרא…" או הפרדה לשמאל וימין. כל אחת לוקחת את תחושותיה ממראות היום למקום אישי משלה.
חייל משמר הגבול מבקש מהשוטרים הפלסטינים במסלול המסורבים לא לדבר עם האנשים. ויש מקרים שקשה לא לכאוב אותם. כמו אותו אדם כבד ראיה, נשען על בנו. אבל הבן לא "עומד בקריטריונים" ונשלח בחזרה.
במשך שעה ארוכה נצמד לטלפון בתקוה לבן משפחה אחר לבסוף ויתר. או אב עם שני ילדיו הקטנים. האם כבר מזמן בירושליים והוא, חסרים לו מספר חודשים לגיל המרשה להתפלל, יושבים מותשים, מאוכזבים לצד החומה.
הכל, כ"כ מאורגן, מסודר, מתוקתק(?!) בכל זאת קשה לראות יציאה לתפילה מול רובים, את המשפחות מופרדות, נאלצות להמתין זה לזו,לפעמים לשווא. כשמסרבים לקטין על ההורה לדאוג שיגיע חזרה הבייתה בכוחות עצמו, מי יודע לאן. כולם רוצים להתפלל, מוכנים לנסות, אולי יתמזל מזלם ויעברו, למרות הסרגל המכתיב תנאים.
ומילה אחרונה על שתוף הפעולה הצמוד והיעיל של חייל הצבא המוסרי עם השוטרים של המשטרה הפלסטינית. עניין של השקפה.
לקראת 12:30 סוגרים. לא היה צורך בבואש שהובא ובסוסים שעמדו הכן!
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-