קלנדיה (ירושלים)
בוקר סביר במחסום קלנדיה. הגענו ברבע לשש בערך. באופן חריג עצרו אותנו במחסום הרכב והתעניינו מה אנחנו עושות כאן. אך כשאמרנו שאנחנו ממחסום וואטש ונוסעות למחסום, השוטר אישר בהינד ראש והמחסום הורם. עברנו וחנינו בחניה הפרטית בצד הפלסטיני. אחרי הפסקה של כחודש וחצי ואחרי שבפעם הקודמת לא פגשנו אותו (כי היה אז חג הקורבן והוא לא בא) שמחנו לקראת ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. גם הדוכן למכירת פלאפל ומיני מזונות, כבר פועל במרץ מרכב מסחרי. מולו נפתח עוד קיוסק, זאת בנוסף לקיוסק הרגיל שעומד סמוך יותר לכניסה למתחם המחסום. מאוחר יותר, כשהלכנו לכיוון המחסום, ראינו שתחת הסככה, התמקם נער עם עגלת מזון – מוכר בייגלה, מאפים אחרים ושתיה. חברו, שנראה מבוגר ממנו, מכר חולצות. הם הצטרפו למוכר העוגות שממוקם כאן כבר מזה זמן ואל הבודקה למכירת כרטיסי טלפון וטעינת רב קו.
התופעה של מכירת סחורות שונות וכן פירות וירקות בכל סביבת המחסום נפוצה מאוד, אך בד”כ מתקיימת בשעות מאוחרות יותר, כאשר העובדים חוזרים הביתה מעבודתם בישראל. בכל זאת ראינו שהיו כמה שקנו חולצות גם בדרך לעבודה.
קצת לפני שש, לא היו כמעט תורים במחסום. כשהתקרבנו ראינו את “זנבות התורים” מתקצרים ונעלמים מאחורי שבכות הסלאלום. אך מאחר וזו שעת העומס מהר מאוד נוצרו תורים חדשים שהלכו והתארכו. לרגע נדמה היה שתהיה אפילו קריסה של התורים כאשר התור השמאלי החל להתקדם ואנשים רצו אליו משני התורים הסמוכים. למרבה המזל זה לא קרה ובד”כ התורים היו מסודרים.
עד כמה שהצלחנו לברר כאן לא היתה בעיה של סגירה מוחלטת של המחסום כפי שקרה מספר פעמים בזמן האחרון במחסום 300 (בית לחם), כנראה בשל תקלת מחשב. יחד עם זאת אנשים מתלוננים על כך שכמעט מדי יום יש תורים ארוכים, לא פעם גם הרבה יותר ממה שראינו היום. בסביבות שש ועשרים-שש וחצי כבר לא היו תורים. נראה שרק בשלב זה מתגברים את החיילים שבמשמרת ונפתחות עוד עמדות בידוק חפצים. היה ראוי לעשות זאת כבר בחמש-חמש וחצי כדי. המחסום מאפשר הפעלה של 6 עמדות כאלה, אך כנראה שבשעות המוקדמות לא כולן פועלות.
מאוחר יותר כאשר פגשנו בשמחה את ס’, מכרה שלא ראינו מזמן, סיפרנו לה על התורים שהיו כאן קודם…
לקראת שבע נכנסתי למחסום מהכניסה האמצעית. בפנים היה תור קצר לפני שתי עמדות בידוק החפצים, ששתיהן פעלו. מכניסים כל פעם 5 אנשים, ואחרי שהם עוברים במגנומטר וחפציהם במכונת השיקוף נפתחת הקרוסלה אל עבר עמדות בידוק התעודות (רובן אלקטרוניות) ואז מוכנסים עוד 5 אנשים וחוזר חלילה. הדלתות שמחברות לצד ימין וצד שמאל היו נעולות, אז לא יכולתי לראות מה קורה שם. מצד שמאל נשמעה קריאה לעבר החייל, שכנראה התעכב בפתיחת הקרוסלה. המעבר לקח לי כ-5 דקות, כולל בדיקת תעודות ידנית. לאחר מכן עליתי על גשר הולכי הרגל לראות ולצלם את מצב העבודות.
חזרתי לצד הפלסטיני של המחסום ושבנו לרכב. בדרך חזרה עצרנו לצלם את העבודות מהצד המזרחי וכך ראינו את החומה מצידה השני.
אח”כ חזרנו, התקדמנו עוד קצת מזרחה וצילמנו ממזרח לכיוון מערב את מה שנראה כמו כניסה לאזור השיקוע.
המשכנו דרך א-ראם לכיוון חיזמה. מחסום ג’יב לא היה מאוייש והתנועה זרמה פחות או יותר ללא עיכובים.
בגלל החופש הגדול גם לאחר מחסום חיזמה מצב הפקקים סביר בדרכנו חזרה למרכז העיר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-