קלנדיה: רע! שגרה אפורה, קשה ונואשת
רע!
כמו פזמון חוזר, כמו תקליט שבור, אני חוזרת ובאה באותן השעות לאותם המקומות, לאותם בני האדם ובכל פעם עולים הדים שונים של המציאות שמספרת את עצמה, אם בקול ואם באלם.
המשותף לכל הסיפורים היא הכותרת בעוד התוכן מתמלא בפרטי פרטים משתנים ומתווספים.
רע, אומרים בפה מלא, רע, אומרות עיני האנשים, רע, אומרים בלי קול הילדים והנערים הרוכלים שמחייכים לרגע קט אל המצלמה וחוזרים לשגרה האפורה, הקשה והנואשת.
אבל לרע כמו בפעם הזאת לא הייתי עדה:
ליד הקיר שתוחם את הכביש שבין מחנה הפליטים לדרך שמובילה למחסום הלך מדדה לאטו קשיש נתמך במקל. צעד ועוד צעד השתרך האיש לאורכה של החומה, כל כמה צעדים, פנה שמאלה ונבר בידיים חשופות בערמות האשפה שבתחתית הקיר (באין פחים במרחב הציבורי , האשפה נערמת בצדי הדרכים). האיש פשפש בערימות המתגבהות ואז צד את עינו דבר אוכל נגוס, סוג של קציץ בשר, הושיט האיש יד אל ה”מציאה”, הרים את שצדה עינו ובלי לבדוק טיבו או מצבו הכניסו לפה ולעס.
הלאה משם, באחת מקרני הרחוב, מקום שיושבים ועומדים בו כמה גברים, חלקם נהגי מוניות חלקם לא, סוג של פרלמנט רחוב שאני עמם, לעתים יושבת ולעתים עומדת, מספרים הרבה, שואלים הרבה, בעיקר מקווים לימים טובים מאלו שעכשיו, מאמינים שגרוע מעכשיו לא יכול להיות, אומרים את שהם מאחלים לנתניהו שהם כמוני רואים בו את מחולל המצב.
האנשים נקבצו יחד, בקשו שאצלם אותם ואביא להם את תמונת דיוקנם. אחד מהם, מכר ותיק התרחק ממקום הצילום, “אני לא מצטלם, אני מבוקש”, אמר ולא ידע שהוחמאתי מאימון בי.
לפני פרידה שאל אותי אחד מהם:
– את לא מפחדת?
– ממה?
– מלבוא לפה,
– לא מפחדת,
– אבל הישראלים מפחדים, את לא?
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-
