קלנדיה: תגרות אלימות בין הצבא לילדים
היום השני שבו התחדשו היריות בקלנדיה.
כשהגענו ב-3:35 חיפשנו את נהג המונית שמכוניתו ספגה אתמול כדורים בזמן נסיעה על הכביש הראשי. החשיבות שבגביית עדותו היא בחשיפת העובדה, שהיריות הרחיקו לכת הרבה מעבר למקום שבו התרוצצו הילדים שנורו. לא הצלחנו למצוא את הנהג, אך כעבור זמן קצר ראינו התקבצות של נערי קלנדיה על ראש הגבעה. מכפרם הם הגיעו לשם דרך פרצה בגדר התיל שהיא חלק מאחד הגדרות המקיפות את הכפר קלנדיה.
בסביבות 4:15 ראינו שהחיילים מתכוננים להסתערות על הילדים “המסוכנים ביותר” שהיו על הגבעה, במרחק רב מהמחסום. חייל אחד צעק לעבר חבריו: “שישו ושמחו! יש!” 5 דקות אחרי שהילדים הגיעו לגבעה, הגיח ג’יפ עם חיילים. תחילה זרקו 2 רימוני גז ומיד התקרבו אל הגדר, בלי פחד (הוכחה שליד הגדר לא היו שום ילדים שיכלו לסכן אותם) והחלו לריות בזווית של 90 מעלות, ישר אל גוף הילדים. עד מהרה הגיע גי’פ נוסף סמוך לגדר. החיילים המשיכו לירות בילדים שהתרוצצו בשטח כפרם. נראה שאף אחד לא נפגע בצורה חמורה בזמן שהיינו במקום – לא שמענו שום אמבולנסים.
בהיעדר מתנ”ס, בריכת שחייה, מגרש טניס, מגרש כדורגל או כל מקום בילוי אחר שנער מתבגר זקוק לו לפריקת אנרגיה, ילדי קלנדיה מרבים להתאסף במקום ההוא, כנראה. הנערים בפירוש לא סיכנו את החיילים, מאחר שהיו רחוקים מהמחסום. אי לכך לא היה כל צורך לדלוק אחריהם.
בזמן האירוע טלפנו תחילה למוקד להגנת הפרט וביקשנו שיגישו תלונה נגד הצבא על הירי (הן בכדורים חיים והן בכדורי גומי – הנער שנהרג לאחרונה ליד קלנדיה נורה בכדור גומי!) לאחר מכן התקשרנו למוקד החירום במינהל האזרחי ודיווחנו על מה שראינו. דיברנו עם יובל ששאל, אם הילדים בעטו בגדר. שאלתו קוממה אותנו – משתמע ממנה שבעיטה בגדר דינה עונש מוות – שמגיע לבועטים שיירו בהם (כך למעשה הצדיקו בדיעבד את הירי בנעמתי) . כמו כן אמרנו למינהל האזרחי שכל מה שאנו מדווחות גם צולם, ושהצילומים מראים בבירור את עמדת החיילים שממנה ירו, האש שנורתה מן הרובים, וכן הזווית שממנה כיוונו החיילים.
כעבור זמן קצר טלפן שי, הקצין הממונה על מוקד החירום של המת”ק, ושוב שאלנו, אם בעיטה בגדר דינה עונש מוות לאשמים במעשה.הוא אמר שאינו מסכים עם הקביעה הזאת ושיבדוק את גירסת החיילים. אמרנו לו שהסרט מראה את זווית היריות ואת הנסיבות שבהן בוצעו.
במחסום עצמו עברו אנשים מעטים בלבד, כרגיל, בזמן האחרון. רובם הרימו ידיים ונשארים כלואים בתוך הכפרים שלהם. הם מעדיפים שלא להסתובב, כדי לא לעבור את החוויות הקשות והמשפילות.
חד המתנדבים במחסום (אדם אנגלוסקסי) פנה לצוות הטלוויזיה ונתן להם את גירסתו על תפקידם של נשי מחסמווטש ושל המתנדבים לצה”ל: לדבריו, הנשים והמתנדבים ממלאים תפקיד דומה- המתנדבים פועלים בתוך המערכת (כשהם מנסים ללמד את החיילים כיצד להתנהג), ואילו אנחנו פועלות מחוצה לה. שאלנו חייל כמה זמן הוא נמצא במחסום – אך לכל שאלותנו השיב ב”אני לא זוכר”. נראה שקיבלו הוראות לא למסור כל מידע, או רק מידה כוזב.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-