קלנדיה
החיילים במחסום קלנדיה חסמו את הכניסה הרגילה והפנו את האנשים לעבר שער אחר. אך כשציינתי שאני אמורה להגיע לחניה ומשתייכת למחסום ווטש, פתחו את המעבר ונתנו לי לעבור, רק הזהירו אותי שהכביש חלק.
כשהגענו, ראינו שהמחסום ריק למדי, פרט לזוג שליווה משהו בכיסא גלגלים. הם ספרו לנו שהחייל ב"אקווריום", צלצל ומשהו אמור להגיע עם מפתח כדי לאפשר להם לעבור בשער ההומניטרי. כעבור כ 10 דקות, ראינו אותם חוצים והשער הנוסף, ליד החלון, נפתח מידית. אכן הוא נפתח.
אך הדרך חזרה הייתה סיפור אחר. הייתה זו שעת דמדומים שלאחר יום גשום למדי. לקח לנו המון זמן להגיע לכיכר הראשונה. לא נדלקה לי שום נורה אדומה היות וזה קורה לעתים. אך כשהגענו לכביש לא-ראם, התנועה לא זזה כמעט. האזנתי לחדשות אך שום ארוע חריג לא צוין. התייאשתי בסוף . היו יריות, לא הרבה, אך הנה אנחנו יושבות ברכב מלא נפט והייתה לי מחשבה נוראית שכל צורה של אש או ירייה, עלולה לפגוע ברכב ו…. אתם יכולים לדמיין. יכולתי לשמוע יריות ורימונים ולראות חזיזי אש מעבר לכביש וענני גז בצד שמאל.
ישבנו שעתיים ברכב. זה היה מורט עצבים וכל אחד ניסה לדחוף משני הצדדים. בהמשך, עוכבנו בשל שתי תאונות של רכבים שניסו לעקוף אחד את השני. בסופו של דבר, הייתה לי התבונה להתקשר לחנה ברג שספרה לי שהייתה התקפת טרור בחיזמה שהינה בכיוון הנסיעה שלנו ושכדאי שנחזור לקלנדיה. וזה מה שעשינו, אך בתוך הגשם, הדיבורים והפקקים, לא נסעתי בדרך הנכונה. עצרתי במוסך והצעיר שנכח במקום התחיל להסביר לנו ואז הצביע לאדם שעמד לידו, "קחו אותו, אתן לא צריכות לפחד, הוא רופא". הרופא הנחה אותנו למחסום, לכיוון ירושלים. ואז התחילו הבעיות שוב.
החיילים היו נימוסיים אך התעקשו לקחת את ת"ז שלנו לבדיקה. דרך אגב, הרופא עובד בתל השומר ויש לו אישור לעבור במחסום. החיילים הפנו את הרכב שלי לשוליים ואמרו שהם צריכים לבדוק אותו. לא קבלתי זאת היות וידעו שאנו משתייכות למחסום ווטש. אך הם התנהגו בנימוס ולא ראיתי תועלת להיכנס לוויכוח.
ואז הגיע אחד משומרי הביטחון המגעילים עם שני חיילים. שני החיילים כבר המשיכו הלאה, כאשר הוא התחיל לצרוח עלי שאני נמצאית כאן באופן לא חוקי ואיפה כתב הוויתור (שמסיר את האחריות מהצבא כלפיך, ויתור הנדרש אך ורק באזור "A"). אמרתי שאין לי צורך במסמך זה היות ומותר לי להיות כאן. זה מראה את ההשפעה שיש לשומרי הביטחון הללו על החיילים הצעירים. הוא המשיך לצרוח תוך כדי גמגום נורא. ואז הוא התרחק, צועק בקול רם לשני החיילים:"אנחנו נעצור אותן". חשבתי לעצמי, נראה אתכם עושים זאת.
כשאורה בקשה לדבר עם הסרן, שכיר החרב הטיח נגדה: "כולנו סרנים כאן". אך כמה דקות אח"כ, חייל מאוד נימוסי הביא לנו את תעודות הזיהוי שלנו, שוחח בנעימות עם אורה וגם ניהל שיחה בערבית עם הרופא. הוא הנחה אותי לרדת מהשוליים ואחל לנו נסיעה טובה הביתה. נכנסתי הביתה ב08:30.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-