קלנדיה
"אני אדווח לממונים עלי" המשפט ששמענו שוב ושוב כתגובה לטלפונים למת"ק. אין מחסום הומניטרי בימי שישי ואין למי לפנות. דווקא ביום העמוס מאד בנשים וגברים זקנים, המשמרת של (???) מסתיימת בשעה שמונה – לפני שעות העומס הגדול של המתפללים. דבר אל הרוח
כאשר הגענו למקום בשעה 09:00, השתרכו שני טורים של אנשים שהגיעו עד מעבר לספסלים והתור התקדם באיטיות. מתנדב נורווגי מארגון EAPPI סיפר לנו שהעומס התגבר כרבע שעה לפני שהגענו. אף על פי שבקהל היו אנשים מבוגרים רבים, היה המחסום ההומניטארי כרגיל סגור.
בפנים היו חמש עמדות פתוחות. ביקשנו מעובדי חברת האחזקה לפתוח את השער ההומניטארי, אך הם הסבירו כי אין להם סמכות לעשות זאת. הבחנו שרק שתי קרוסלות פועלות. החייל בבוטקה הסביר שהשלישית מקולקלת. גם הוא אמר כי הוא יכול לפתוח את השער ההומניטארי רק על פי הוראה.
ב – 09:20 הגיע למקום שוטר אך הוא סירב לדבר אתנו. התקשרנו למת"ק והחיילת הבטיחה לבדוק את טענותינו.
בחור שמארגן את המונית בחוץ, דובר עברית שוטפת שלמד במשך 7 שנים בכלא הישראלי, סיפר שיום קודם לכן נכנס הצבא לקלנדיה בשעה שתיים בבוקר וירה רימוני גז. אחר שעמד בתור, סיפר לנו כי יש לו אישור, באמצעותו הוא עבר פעמים רבות, אבל לאחרונה מסרבים לתת לו לעבור בטענה שהדפוס על האישור אינו ברור וגם בגלל שכתושב עזון עתמה עליו לעבור דרך קלקליה.
התקשרנו שוב למת"ק והחיילת אמרה כי ביום שישי המשמרת מסתיימת בשעה 08:00. המשמרת נגמרה ארבעים דקות לפני שאנחנו הגענו והממונים יצאו לסיור. היא הבטיחה לעדכן אותם.
וזה אכן היה המשפט שחזרנו ושמענו מפי החיילות בטלפון של המת"ק: "אני אדווח לממונים עלי". ובזה נגמר המשא ומתן אתנו… כנראה עברו סדנת ניהול לקוחות עסקי.
אדם מהודר, בעל אישור ווי. אי. פי., מלווה בנושא כלים, מיהר להלוויית אביו בעזה. בקשנו מהחיילת (טלפונית) שמישהו יפציע ויפתח לו את השער, תשובתה: "יש לנו מקרים חמורים יותר" אבל גם עבורם לא נמצא איש מת"ק שיפתח את השער ההומניטרי. פרדוקס: הצבא מודע שיש מקרים חמורים יותר (מהלוויה של אב) אבל גם הם לא ראויים לפתיחה של המחסום ההומניטרי בימי שישי. היא כמובן "תדווח לממונים עליה". במשך כל זמן שהותנו במקום לא הגיע קצין או נציג של המת"ק. האיש עזב את המקום ונסע עם מישהו שבא לקחת אותו דרך מחסום חיזמה.
אחד המחכים שאל שאלה שאנו חוזרות ושואלות: למה השירותים אינם פועלים. מה תעשינה הנשים שעומדות בתור (מה עושים הגברים ניתן להריח בקלות) שוחחנו גם עם פלסטינית המתגוררת בארה"ב והנמצאת כאן בביקור משפחתי לשלושה חודשים. היא סיפרה שהיא נאלצת לשלם 150$ כל חודש עבור חידוש הוויזה.
בשעה 10:00 עדיין השתרך תור ארוך של אנשים שהתעקל עד מאחורי הספסלים. העומס נתן את אותותיו באנשים שצעקו ונדחפו. שני גברים, אב ובן, נגשו אלינו. האב, העובד בבניין באזור המרכז כבר עשרים שנה ומדבר עברית שוטפת, סיפר לנו כי בנו נפצע בתאונת עבודה, יש לו 17 תפרים בבטן ולכן הם חוששים לעבור במחסום הרגיל – כי לעמוד בתור פרושו להידחק ולהידבק. החיילת במת"ק אמרה שהיא "תיידע את הקצין שלה". כרבע שעה לאחר מכן התקשרנו שוב למת"ק ושאלנו אם יש חדש בעניין הבחור ואביו. ובפעם השלישית שאלה החיילת במה מדובר. מסרנו את מספרי הזהות של הבחור ושל אביו והסברנו כי בשל מצבו הוא אינו יכול לעמוד בתור הרגיל והצפוף. המתנו . אחרי כעשרים דקות נוספות, התקשרנו שוב. החיילת הודיעה כי הבחור לא מורשה לעבור. אמנם יש לו אישור מעבר אבל זה אישור לעבודה, והיות והוא אחרי ניתוח , סביר להניח כי הוא לא יוצא לעבודה, ועל כן הוא מנוע מלעבור לירושלים סתם…. וכבר אמרו לפנינו: "העבודה…."
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-