קלנדיה
בוקר מתסכל
5:10 כל העמדות פתוחות. כל הקרוסלות עובדות. ובכל זאת – התור מגיע עד מוכר הבייגלה.
השירותים פתוחים לציבור.
אנחנו "לוקחות זמנים" – 20 דקות לעבור מן המכלאה ועד היציאה מהמסלול.
5:20 מגיע אוטובוס של כ 80 פועלים. התור מתארך עד מגרש החנייה.
מאז שהגענו הקרוסלות נפתחו רק פעם אחת.
5:20- 5:30 הקרוסלות נפתחות פעמיים.
5:35 עוד קבוצה גדולה של אנשים. התור ממשיך להיות עד מגרש החנייה. אווירה של לחץ.
ניסיון לתפוס את תשומת ליבו של החייל באקווריום – שיאפשר להזרים עוד אנשים – אין התייחסות.
5:40 מגיעים שני שוטרים. האחד, במחווה יוצאת דופן מחליט לפתוח את ההומניטרי.
אכזבה לגברים המבוגרים – השוטר מאפשר רק לנשים לעבור לפני הזמן.הגברים חוזרים במהירות למקומם בתור למכלאות
(יש ערך כמובן למחוות כאלה, ומצד שני הן מחזקות ומשרישות את השרירותיות והתלות – היום יכול להיות לשוטר רצון טוב, מחר לא יהיה לו. הכול תלוי בו).
5:50 התור משתרך הרחק למגרש החנייה. דקות ארוכות של חוסר תזוזה. המתח כאמור באוויר.
5:55 חייל המת"ק מגיע חמש דקות לפני הזמן ופותח את ההומניטרי, נשים רבות וגברים מבוגרים עוברים.
בינתיים – ההזרמה דרך הקרוסלות ממשיכה להיות איטית מאד. התורים נותרים ארוכים ומתסכלים.
6:10 אי אפשר להגיד שלא צפינו את זה – מכות, רמיסות, התנפלות; התורים נשברים.
אנחנו מדברות עם חייל המת"ק – מישהו שמכיר אותנו ומתייחס יפה. הוא לא מתרגש מההתנפלות, אומר שזו בעיה שלהם.
מצד שני, הוא אומר, המחסום כנראה אינו יכול להכיל כל כך הרבה אנשים, במיוחד עם השינוי הנוכחי בתקנות – אישורי עבודה מגיל 22, ומעבר חופשי מגיל 55.
מישהו מראה לנו את הפציעות שלו מההתנפלויות (התנפל בעצמו או נקלע לסערה?) – כתף ויד פצועות.
6:30 ניסיון לבנות תורים חדשים מתחת לסככה. במקביל עוד נותר גוש "דוחפים" בראשית התור.
6:33 התנפלות נוספת מאותו "גוש" עם פתיחת הקרוסלות. התורים שוב נשברים.
6:40 אנחנו צריכות לעזוב בשיא הבלגן. עוברות דרך השער ההומניטרי – למעבר 5.
6:45 – 7:10 – 25 דקות המתנה במעבר 5. אין פלא שאין הזרמה בקרוסלות. מסתבר שהחיילים – שלושה במספר – יצאו לקנות שתייה.
אנחנו צועקות מדי פעם שיתייחסו ושיפתחו, אין עונה. כשהם חוזרים התור מתקדם לאיטו.
פגשנו היום אנשים שאיחרו לעבודה, שפחדו מהבוס הכועס על איחורים, קשישים וקשישות שפחדו להפסיד תור לרופא בבית חולים.
היעדר היכולת של העומדים בתור – מדי יום – לשנות את מצבם, לבחור לעבור בדרך אחרת, להתלונן… מייצרים תחושות של השפלה, תסכול וזעם.
כך מתחיל בוקר יום העבודה שלהם – בשטחי מדינת ישראל.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-