קלנדיה
חג הפועלים ברשות הפלסטינית. ביזיון לפועלים במחסום קלנדיה.
משעה 4:00 עד 5:15 המחסום היה משותק. דבר לא זז. הפועלים לא קיבלו על כך הסבר. המונים חיכו שעות. רבים נכלאו בתוך "גוש" ההתגודדות במכלאות. רבים חזרו לביתם אחרי 3 שעות ציפייה.
5:00 מגיעות לקלנדיה. עוד לפני המעבר לרחבה, בצד ה"ישראלי" – המתפללים מספרים לנו שהמחסום סגור לגמרי. אין יוצא, ועד לפני כמה דקות – אין בא. המעברים לא זזים.
מסתבר שמשעה 4:00 הכול היה סגור.
5:05 אנו עוברות לרחבה – כאוס מוחלט. אין תור, גוש אנשים נערם על פתח המכלאות, דוחפים ועולים אחד על השני, בלי לדעת שבעצם דבר לא נפתח. אבסורד שכזה – באים עוד ועוד אנשים, תולים את שקיות הלחם ב"קיר השקיות", ומשנסים מרפקים למאבק – אינם יודעים שהדחיפות חסרות טעם. כלום לא זז.
עשרות אנשים אחרים מסתובבים ברחבה מיואשים, מעשנים.
עשרות אחרים מתפללים.
וגוש האנשים… ממשיך לנוע ולהתפתל, חלק מהאנשים כלוא שם דקות ארוכות ארוכות.
כאמור, זה היה המצב משעה 4:00, כך סיפרו לנו פועלים שהגיעו בשעה הזו – כאלה שלא ראינו בעבר– ושנותרו ברחבה עד שעות הבוקר המאוחרת.
ההשערה היא שלא היה חשמל במסלולים. אך אין לדעת — לאורך השעה הזו לא היתה שום כריזה, לא נשמע שום הסבר או אפילו צעקה… איש לא דיבר עם הפלסטינים והסביר מה קורה ומתי זה ישתנה. איש לא נתן דעתו, או לא התעניין, בגוש האנושי המתקוטט בכניסה למכלאות – שאינו יודע שאין לו לאן להתקדם. סיפור קפקאי.
5:15 משהו מתחיל לזוז. אין הסבר או התנצלות, אבל פתאם המכלאות נפתחות.
התזוזה, כצפוי מאד איטית וקשה. גוש האנשים לא נרגע הרבה מאד זמן, כמעט עד 6:30. הפועלים משכימי הקום שלא רוצים או לא יכולים לדחוף נותרים ברחבה ומעשנים עוד ועוד.
רבים חוזרים הביתה. הלך יום עבודה. גם למי שקם ב 3:00 לפנות בוקר.
אנו פוגשות אישה צעירה עם ילד בן שנתיים עמוסי תיקים וצידניות. הם מחכים משעה 5:15 בתוך הבלגן. האישה מתרגשת – הם נוסעים לבניאס, בפעם ראשונה (יעברו רק כעבור שעה דרך ההומניטרי).
ואכן מסתבר… נוסף על כל העניינים…. שהיום חגיגות ה- 1 במאי – אבו מאזן הקדים את החג ביום. חג לפועלים.
6:10 מגיע קצין המת"ק פ. הוא הראשון שמתייחס לפנייתנו. מוכן לשמוע מה היה בבוקר. מופתע (!) מהתיאור, אומר, בדרכו הנעימה, שזה לא בסדר וש"חייבים לדווח על זה". וזהו. מסתבר שאף אחד מחבריו באקווריום – בשעה זו כבר יש שם חייל, שלושה שוטרים, שני מאבטחים, פ ושתי מתלמדות – לא מוטרדים מהביזיון שהיה בבוקר
בינתיים מצטברים המונים בשער ההומניטרי. חלקם חיכו מלפנות בוקר ומקווים להצליח דרך ההומניטרי. במקביל עוד נשים וילדים.
6:30 אדם בן 53 שעמד ליד השער ההומניטרי "נענש" על ידי השוטר הידוע לנו כי העז לעמוד ליד השער, על אף שהוא רק בן 53. תעודתו נלקחת. אחרי 20 דקות ובקשה מפ להתערב – האיש מקבל את התעודה בחזרה ונשלח לתור המבולגן.
במקביל – טענה של הפלסטינים שהחיילים לא מקיימים את החוק החדש שמאשר מעבר בלי תעודה מגיל 55. אנו פונות לפ והוא טוען שמודעים ומתייחסים לחוק.
הוא בכל אופן מעביר.
6:40 – 7:40 נשים, ילדים, משפחות, וכיתות של תלמידות עם מורותיהן – מתחילים להצטופף ברחבה. עמוסי תיקים וג'ריקנים נוסעים לטיול. חלקם מצליחים להיכנס דרך ההומניטרי. בשלב מסוים החיילים אומרים להם לחכות בצד, אולי כדי להעביר קודם את הפועלים.
יום קשה ומכעיס במחסום קלנדיה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-