קלנדיה
הגענו ב 8:40 . מגרש החניה עמוס, עשרות אוטובוס שהביאו מטיילים. אנחנו מוצאות חניה מעבר למגרש. כשנחזור , גם שם יחנו הרבה מכוניות ויגש אלינו גבר צעיר שדורש מאיתנו לשלם לו על החניה. לטענתו מדובר בשטח פרטי ורק בזכות מאמציו לא פגעו במכונית שלנו. אישה שעומדת על ידו מודיעה לנו שהוא גנב ושקרן. אבל…. תרמנו משהו ליזמות המקומית
עשרות אנשים מצטופפים בכל התורים; גם מול השער ההומניטרי – שהוא בנתיים סגור.
9:00 טלפון ראשון למת"ק. כן הם מודעים למצב. אנחנו רואות שיש פעילות של הצבא מול השער. מתכוננים לפתוח אותו. במתחם מעבר לגדרות מסתובבים חילים וקצינים בכל מיני דרגות משוחחים זה עם זו ובטלפונים. אבל כל כך הרבה אנשים מצטופפים ליד הגדרות שאין סיכוי שנוכל לפנות אליהם.
השער ההומניטרי נפתח. הצפיפות איומה.
שלא כמו בשרוולים, כאן צריך לדחוף מכל הצדדים כדי להתקרב לשער. גם מלמעלה. היום נתנו אישורים לגברים מעל 50 ולנשים מעל 45 וכן לקבוצות רבות של מטיילים שבהן גם ילדים ותינוקות. המקום לא ערוך לעמוד בעומס כזה של אנשים.
בכריזה מודיעים כי בנתיים רק הזקנים יעברו במחסום ההומניטרי ועד שכל הלא-זקנים לא יפנו את הכניסה לשער, השער יסגר…. חינוך נוסח קלנדיה. כמובן שאף אחד לא מתנדב להתפנות מהסנטימטר המרובע עליו הצליח להשתלט בדרך אל המעבר.
בגלל המהומה והעומס בעלי אישורי העבודה לא מצליחים לעבור את המחסום ומתלוננים. אבות ואמהות על ילדיהם הקטנים נדחפים ונדחקים בכל התורים דפיקות על קירות הפח של המחסום ההומנטירי מוסיפות להיסטריה ולתחושת המצוקה בחלל המצחין.
הצפיפות נמשכת למרות הפעילות הנמרצת של החיילים . מדי פעם משתנות ההוראות המושמעות ברמקולים לגבי בעלי הזכות לעבור.
כשאנחנו עוזבות ב 11:10 עדיין עומדת הצפיפות בעינה
במעבר המכוניות לא מטרידים אותנו. . . אניה מספרת לנו על שנות העוצר שהסובייטים הטילו על הפולנים (באמצעות השלטון הפולני הקומוניסטי) בשנות ה 80. אולי כדי לעודד אותנו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-