קלנדיה
בוקר רגוע בקלנדיה
הגענו ב-5:15. התורים למחסום הולכי הרגל יצאו אל מחוץ לסככה, אך היו מסודרים. כשנכנסנו פנימה התברר שכל 5 העמדות פתוחות וקצב העברת האנשים סביר.
ראינו אב עם ילד בכסא גלגלים שרגלו מורמת קדימה (שכבר פגשנו בהם בעבר) עומד בסמוך למעבר ההומניטרי. הפעם לא היה דוחק ויכולנו לגשת ולדבר איתו. מסתבר שבנוסף לפגיעה ברגל הילד זקוק לדיאליזה. עליהם להגיע עד 6, אחרת המקום המוקצה לו יתפס ע"י חולה אחר והם יאלצו להמתין 4 שעות. האב מנסה לשווא לפנות לחייל היושב ב"אקוואריום" ומווסת את המעבר, כדי שיפתחו לו את המעבר ההומניטרי. לא ניתן לעבור עם כסא הגלגלים בקרוסלות, גם כאשר אין לחץ. שאלנו את האב אם פנה טלפונית למת"ק, אך התברר שאין לו שיחות יוצאות בטלפון. צלצלנו למת"ק ואמרו שיבואו לפתוח בתוך כמה דקות. אחרי זמן קצר הגיעה שוטרת, אך הסתבר שאין מפתח לשער ההומינטרי. היא הלכה ולקח עוד כמה דקות עד שחזרה. בסה"כ זה לקח כ-10 דקות – רבע שעה עד שהשוטרת פתחה בפניהם תחילה את השער ההומניטרי, אח"כ את השער שליד הקרוסלה במעבר ההומניטרי, אח"כ הלכה איתם לשער שלישי ולבסוף ליוותה אותם לעמדה 4, שבה יש שער שניתן לפתוח ולאפשר מעבר של כסא הגלגלים. שמענו אותה אומרת לחייל שהיא הולכת להעביר את האב וילדו. קיווינו שיצליחו להגיע בזמן. כאשר חזרה השוטרת, היא שבה לדבר עם אדם שפנה אליה קודם לכן, כאשר ליוותה את האב והבן. נראה שהיא קשובה אליו, אך לא יכולנו לשמוע במה המדובר.
בינתיים התורים הרגילים התקדמו בקצב טוב, ולכן לא נוצר לחץ, למרות התורים הלא קצרים. מסתבר שכאשר כל העמדות עובדות משעה מוקדמת וקצב ההתקדמות סביר, האנשים מחכים בתור בסבלנות ולא מתנפלים על המכלאות בכל פעם שפותחים את הקרוסלות. פנה אלינו אדם שבא עם אביו החולה. האב אינו יכול לעמוד זמן ממושך. הסברנו שהמעבר ההומניטרי נפתח רק ב-6, אך מאחר והיום התורים מסודרים יוכלו לבקש להכנס ישירות למכלאה. ואכן כך היה, והעומדים בתור אפשרו להם להיכנס. כך היה גם לגבי נשים שהגיעו. שתי בחורות צעירות בחרו להמתין בכל זאת לפתיחת השער ההומניטרי.
ב-5:40 לערך כאשר נפתחו הקרוסלות התורים התקצרו מאוד וכבר לא יצאו אל מעבר לסככה. כל הזמן נוספו אנשים, אך גם קצב המעבר היה סביר. פנה אלינו ח', שכבר דבר איתנו בעבר. מוסר ד"ש לחברתנו רוני פ'. מספר שהוא עובד בשוק מחנה יהודה וצריך לעשות עיקוף גדול כדי להגיע מביתו לעבודה, דרך שאמורה לקחת רבע שעה לכל היותר. לדבריו זה שהיום הכל בסדר נובע לא רק בגלל שפתחו 5 עמדות מוקדם, אלא גם בגלל הגישה של החיילים. אומר שיש קבוצות חיילים שמבצעות את עבודתן ביעילות כמו היום ויש קבוצות אחרות שעובדות לאט, החיילים מכניסים אחד אחד, מתעסקים בסמארטפונים במקום בבידוק, מזלזלים באנשים וכיוצ"ב. העומדים בתור שומעים את דבריו ומהנהנים לאות הסכמה.
לקראת 6 הגיע מאבטח, אך ב-6:05 עדיין לא הגיעו חיילי המת"ק לפתוח את המעבר ההומינטרי. אחת החיילות בעמדות נותנת הוראות בצעקות ברמקול, אך גם זה לא מצליח להעכיר את האוירה הרגועה היום. אנשים שבד"כ עוברים במעבר ההומניטרי – נשים, אב וילדיו, מבוגרים – הלכו כולם לתור הרגיל שזרם ביעילות. כשנפתח המעבר ההומניטרי חלקם עברו לשם, אך בסה"כ הנגד מהמת"ק נותר מחוסר עבודה למדי. כאשר הצטברו כמה אנשים פתח להם, אך לא היה עומס.
6:15 – התורים לא חרגו מהמכלאות. עזבנו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-